הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע

8 בינואר, 2011

העיתונאי נחום ברנע זוכר אותי מהצילום הזה של יוסי אלוני שפורסם לפני חמש שנים "בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט". וכמי שהצטלמה בכוונה כ"אובייקט מיני בוטה". בטורו השבוע ברנע משתמש בצילום הזה כפי שנחקק בזכרונו המשובש ובפנטזיות שלו - להוכיח שנשים אשמות בכך שהן אובייקט מיני ולכן מזמינות אונס, ומאשים את קורבנותיו של קצב במה שקרה להן. אם אשה רגילה בת 45 בבגדי ספורט היא אובייקט מיני בוטה בשביל ברנע, מה לא אובייקט מיני? אשה עם רעלה? דווקא משום שברנע עיתונאי חשוב - מסריו המעוותים, האשמת הקורבנות, השוביניזם הפרימיטיבי שלו – מחייבים מענה. והוא מקבל אותו. 

 
 
תחת הכותרת "יש להן כוח" מעלה ברנע זכרון עמום שיש לו מהפריימריס במפלגת העבודה, אלה שקדמו לבחירות 2006. הוא מספר על מועמדת אחת שצולמה על שפת הים "בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט". ברנע גם מגניב עלבון שוביניסטי קטן למועמדת האנונימית, ששמה לא נזכר: "לא בדיוק בר רפאלי" הוא מציין בטרוניה, "אבל בהחלט חריג".  
כיוון שמעטים הם קוראיו של ברנע שיעלו על דעתם שהצטלמתי בבגד גוף שחור וחושפני שנועד להבליט, על אף שפע הפרטים המעידים כי בי מדובר, אעשה שירות לקוראים ואגלה: הוא מתכוון אלי.  
אני מזמינה אתכם למסע קצר בעקבות הזיכרון של ברנע, ומשם אל עמדותיו ואל כתיבתו העיתונאית. בואו נתחיל בצילום עצמו, שצלם מעריב יוסי אלוני העמיד לרשותי באדיבותו: 
 
 ברנע כבר סיפר לכם מה ראה בתמונה. אגיד לכם מה אני רואה. אכן, לא בר רפאלי, אודה בהשלמה. סתם אשה בת 45, אמא לילדים, רצה על חוף ים, עם מכנסי ספורט מעט מהוהים, חולצת טריקו רגילה ארוכת שרוולים משוק הכרמל, סגורה ובלי שום מחשוף. נעלי ספורט, גרביים די עבים.  
 
בגד גוף? שחור? צמוד? חושפני? נועד להבליט? את מה בדיוק? אני תוהה מהו אותו "איבר בולט" ש"ביקשתי להבליט", שהטריד את מנוחתו של ברנע עד כדי כך שבמשך חמש שנים הוא לא הצליח להיפטר מהזיכרון המטריד, ששב ומכה בו.
 
יתכן שהרגליים הגלויות הסעירו את ברנע, אלא שנראה לי שרוב הנשים והגברים היוצאים לריצה על החוף, עושים זאת במכנסיים קצרים. יתכן שהוא סבור כי על פוליטיקאים ומתמודדים בפריימריז להתהלך בלבוש רשמי גם כשהם על שפת הים? כנראה שלא, כי אם נשלוף דוגמא אקראית, לא מזמן התפרסם בעיתונו של ברנע ידיעות אחרונות, צילום של ידידי, שר הרווחה בוז'י הרצוג, על חופו של אותו ים תיכון. במכנסיים קצרים, ועם חולצה עוד פחות צנועה מזו שלי – היא היתה קצרת שרוולים וראו לו את הידיים – ושם לא נרשמה מחאה של ברנע. 
 
 
מה בראש של ברנע עושה את הצילום הזה אובייקט מיני?
בהמשך הטור, תוקף ברנע את הנשים על אחריותן האישית להצגתן כאובייקט מיני וכקורבנות אונס, תוך שהוא נותן את הצילום שלי כעדות מרשיעה לכך. אבל קודם לכן נשאלת השאלה, מדוע בכלל החליט ברנע שהצילום מציג אותי כאובייקט מיני? מה עושה את הצילום הזה מיני? האם גם בוז'י, בלוקיישן זהה ובלבוש זהה הוא אובייקט מיני? מדוע אינו חושד בו או בעשרות פוליטיקאים אחרים שצולמו במכנסיים קצרים תוך ג'וגינג, שאירגן לעצמו "צילום חושפני" כדי להפוך עצמו לאובייקט מיני? 
 
ברנע ממשיך: "למרבה השמחה, המועמדת נבחרה, ועשתה מאז לא מעט רעש וצלצולים. היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא".
 
ברנע, איך נאמר, לא חש כלפי חיבה יתירה, וזו זכותו. אבל "היום היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא"? הרי זר לו יקרא זאת יהיה בטוח שמדובר בכוכבנית פורנו שמינה ברלוסקוני לממשלתו, אשר אחרי שנים של התערטלות פומבית בכדי להתפרסם היא מרשה לעצמה סוף סוף לזרוק על עצמה איזה בגד.  
 
שנים ארוכות, עד שבחרתי בפוליטיקה, עסקתי במקצוע זהה לשלו, ובמעמד מקצועי ומידת חשיפה בלתי מבוטלים (בלבוש מלא). כשעברתי לפוליטיקה, כתב ברנע שמעשה הבגידה של אלחנן טננבאום מתגמד נוכח המעבר שלי מהעיתונות אל הפוליטיקה. כך במקור, לא פחות. מה שמעיד, חוץ מהאובססיביות והשיגעון שבמשפט המופרך הזה, גם על כך שאפילו ברנע ייחס חשיבות עמוקה ביותר למקצועי הקודם. אין חקר למעמקים השוביניסטיים שמהם הצליח  המשפט "היום היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא" להגיח לאוויר העולם. 
בהמשך מספר ברנע על טור שכתבה השבוע, בהארץ, מרב מיכאלי, על לקחי פרשת קצב. ברנע גם מחניף למיכאלי נמרצות, תוך קריצה לקוראים, כמו אומר "תראו איך אני מפרגן לפמיניסטית אחרת. הידד, נאור אני". במאמרה, כותב ברנע, מביעה מיכאלי משאלת לב: שיפסיקו אחת ולתמיד להתייחס לנשים כאל אובייקט מיני.  
משאלת הלב המוצדקת של מיכאלי, מתברר, הציפה אצל ברנע את זכרונו המודחק של אותו צילום מלפני חמש שנים ושיחררה ממנו תיאור חריף במיוחד, גס ומקומם: "מיד נזכרתי בתצלום ההוא. תהיתי, מי אשם בכך שהפוליטיקאית הוצגה בו באופן כל כך בוטה כאובייקט מיני. (שימו לב, ההאשמה מחריפה: באופן כל כך בוטה כאובייקט מיני, לא פחות) האם הצלם שהשכים עם בוקר? האם העיתון שפרסם? האם אני, הקורא, בראש שלי?" 
 
כן נחום, כן, זה אתה, בראש שלך, אלוהים ישמור, שרואה בי "אובייקט מיני בוטה" בצילום הכל כך רגיל של יוסי אלוני. 
 
 
ראיון מלטף עם קצב 
זה אותו ראש ששלח אותך לקצב לראיין אותו ראיון אמפתי, רגיש ומלטף. זה אותו ראש שגרם לך לשבת כדג שעות רצופות במופע האימים של קצב בבית הנשיא ולא לעמוד על זכותך להשחיל אפילו שאלה קטנה במה שכונה "מסיבת עיתונאים". זה אותו ראש שגורם לך להזדקף כמו בובת נחום תקום ולהתייצב אוטומטית לימינם של עברייני מין, ובלבד כמובן שהם ידועים ומפורסמים. להיות להם לפה, לעמעם את חומרת מעשיהם, להציג בתמימות מעושה "שאלות" שלא נועדו אלא להכפיש ולהחליש את קורבנותיהם. להזדהות עם החזק והמתעמר ולהתייחס אליו ברכות, בלי לעשות ולו שמץ של ניסיון עיתונאי לשמוע את גרסת הקורבן.  
 
גם מובילי השחיתות השלטונית, ובראשם אהוד אולמרט, זכו לחומת ההגנה שלך. אבל כשזה מגיע לנפגעות תקיפה מינית, שהן קורבן הפשיעה היחיד שעליו להוכיח שלא הוא האשם, האחריות הרובצת על כתפיך נעשית כבדה הרבה יותר. כי בסופו של הטקסט הכל כך מעוות שלך, אתה גם מגיע בשתי הפסקאות האחרונות למה שרצית לומר מלכתחילה, שהרי הצילום שלי היה רק העוגן לביסוס התיזה האפלה שלך, לפיה  נשים אשמות בכך שהן קורבנות תקיפה מינית. אתה מקבל בלית ברירה את פסק הדין במשפט קצב, אבל מסרב להציץ במראה שפסק הדין הזה מציב מול התנהגותך, ואתה פשוט "לא מבין" וחוזר ואומר ש"אי אפשר להבין" איך הגיעו הקורבנות למצבן. התנהגותן "אינה מפוענחת" בעיניך. וזה אחרי פסק דין צלול וחד משמעי של בית המשפט, שקבע פה אחד שהנשים הן קורבנות, שהוא מאמין לחלוטין לעדויות שלהן, ושקצב השתמש בכוחו ובמעמדו על מנת לתקוף אותן.  
 
בלי שמץ של בושה, באותה לשון פתלתלה של צעד קדימה שניים אחורה עד להטלת האשמה כולה על הקורבן, אתה מעז לנזוף בהן, בקורבנות. לך נחום, לך תקרא ספרות מקצועית, לך דבר עם נפגעות. ארגן לך מפגש במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. למד מעט על הסבל הנורא. על עמדת הנחיתות, הפחד, השבי, שעברייני מין סדרתיים כמו קצב מזהים במיומנות מצמררת, במיוחד כשהם בעמדות כוח. על כך ששמונים אחוזים מהקורבנות מכירים את תוקפיהם היטב, ובדרך כלל נתונים למרותו. בין אם זה מפקד, ממונה בעבודה, קרוב משפחה, מדריך או נשיא. ברור כי אינך חש כלפיהן ולו שמץ של אמפתיה, אבל אתה מרחיק לכת וגוער בהן.  שהרי יש להן "רצון משלהן" ו"כוח", ו"השאלה אם נשים נתפסות כאובייקט מיני תלויה גם בהן, לא רק בגברים סביבן", כך אתה כותב. 
 
כבר הבהרת לכולנו שמבחינתך, גם רגליים של אשה רגילה, לא צעירה, לא בר רפאלי, לא מחייכת, לבושה בפשטות, על שפת הים, נתפסות כאובייקט מיני מתריס ועליה לשאת באחריות לתוצאות של הטרדה או אונס. ונשאלת השאלה, אם התמונה הזאת היא אובייקט מיני, מה לא נחשב בעיניך אובייקט מיני. האם תבוא על סיפוקך אם  נתלבש כפי שנשים באיראן מתלבשות? ומה נעשה שגם באיראן, שם נשים מכוסות מכף רגלן ועד קודקודן ורק עיניהן מציצות, הן נתפסות כאובייקט מיני ונאנסות בשיעורים דומים לאלה שבמערב. 
 
אני מאמינה בהמלצתו של קוהלת "אל תענה כסיל כאיוולתו פן תשווה לו גם אתה" (משלי כו' ד'). אלא שאתה אינך כסיל כלל וכלל. אתה עיתונאי מתוחכם, מוערך ומכובד, חתן פרס ישראל, ואתה מיטיב כתוב. גם כשציטטתי כאן מדבריך התפעלתי מהמילים שלך, שאפילו סימני הפיסוק שביניהן נכתבים באומנות. השפעתך על אנשים רבה, ולכן כשאתה נושא בכנפי מילותיך היפות ומעמדך הרם מסרים כל כך מסוכנים, כל כך שוביניסטיים, כל כך מזיקים ונוראים לקורבנות, כל כך משבשי ומבלבלי תודעה, כל כך פרימיטיביים ונושנים – אין ברירה אלא להתחיל להשיב עליהן, על המילים האלה.  
 
--
 
> סיקור המאמר של שלי בכלי התקשורת השונים:
 
> תגובות למאמר בבלוגים ברשת:
 

בילי מוסקונה לרמן , nrgמעריב

"...אילולא היה זה נחום ברנע, עיתונאי מהשורה הראשונה עם פרס ישראל על המדף, היה אפשר לגחך על רמת הטיפשות של המאמר שכתב בשישי האחרון ולדפדף במהירות קדימה לעמוד הבא. ברנע הוא עיתונאי משפיע. דעותיו מתכתבות ומייצגות קו מחשבה גברי שאופייני לדור של גברים ישראלים מבוגרים המסרבים להיפרד מנטייתם לראות בנשים אובייקטים מיניים לפני הכל. לכן, במקום לגחך ולדפדף, נעצור רגע כדי להציץ שוב בדפוסי המחשבה המעוותים האלה, שיכולים לעמוד בבסיס התנהגותם של מטרידים מינית למיניהם." לבלוג המלא

--

דבורית שרגל, וולווט אנדרגראונד

"... בגלל שאני משתדלת לעקוף את חוצה ישראל, Aka ברנע, החמצתי את הפדיחה הגדולה שלו בשבת האחרונה עם התמונה של שלי יחימוביץ'' הרצה על החוף, בבגדים שאינם צנועים לטעמו הפוריטני של חביב הקהל, שאולי זומם לעבור לכיכר השבת... התשובה מעולה, מצוינת ומפילה לקרשים את הפובליציסט מספר אחת, שלא מעד בפליטת קולמוס טיפשית, אלא במשהו הרבה יותר חמור: שנאה ובוז לנשים." לבלוג המלא

 --

 

גבי גזית, רדיו ללא הפסקה 103FM

"...כמי שצפה בתמונה אני חייב להודות שדמיונו של ברנע הרקיע שחקים. יחימוביץ', גם במכנסונים, היא ממש לא אנג'לינה ג'ולי ובטח גם לא רוצה להיות. מכנסי הריצה המהוהים שלה הם אפילו לא בשולי מחלקת הפרובוקציה וברנע באמת נסחף, כמו שקורה לו יותר מדי בזמן האחרון, וחבל.... אבל השעשוע מתחיל בבלוג של יחימוביץ' שבו היא רוצחת את חתן פרס ישראל לעיתונות. האמת שמגיע לו מלא חופנים... " לבלוג המלא

--

 

עו"ד יוסי דר, הפקטור המשפטי 

"חתן פרס ישראל (להלן: חפ"י) נחום ברנע קובע במאמרו מיום שישי האחרון כי "הלקח מהפרשה (פרשת קצב) לא יכול להיות שנשים הן תמיד מסכנות, חסרות ישע, מופקרות לגורלן. יש להן רצון משלהן. יש להן כוח". ספק אם חפ"י ברנע העלה בדעתו שהתובנה הזו תחזור אליו כבומרנג במהירות כזו, ותכה בו בעוצמה כפי שהיכתה. כי באותו מאמר ממש, כמה שורות יותר למעלה, ביצע ברנע בשלי יחימוביץ' מעשה מגונה, ובתגובה מהירה מצידה – חטף ממנה בעיטה הגונה הישר באזור המפשעה. ועכשיו נחום ברנע שוכב מקופל ונאנק מכאבים כמו שחקן כדורגל חסר מזל שחטף כדור עונשין במקום ההוא...." לבלוג המלא

--

 

'פצקרשת', TheMarker Cafe

"...הסאבטקסט העולה מדברי ברנע קשה וחמור. אם מתחשבים במועד פרסום הטור, כמה ימים לאחר הרשעת נשיא המדינה לשעבר קצב באונס, התמונה משחירה עוד יותר: נשים הן אובייקט מיני, תמיד, בכל הזדמנות, ומשתמשות בכישורי הפיתוי שלהן להשגת כל מטרותיהן.

ואם זה הטון של אדם רהוט ואינטיליגנטי כברנע, שאת עבודתו העיתונאית עושה ללא דופי ומתוך חקירת האמת, למה כבר אפשר לצפות מגורמים אחרים בחברה הישראלית, שהשוביניזם נר לרגליה וההתבהמות הכללית הפכה זה מכבר לבון טון... מר ברנע היקר, עדיין לא מאוחר להתנצל." ואם ברצונך לעבור לפוליטיקה כי שם "נחתכים" העניינים, אז קום ועשה זאת. זה יכול להיות מעניין." לבלוג המלא

--

 

"אז תגידי, מה את לובשת?" OMG של הבלוגרית דורה:

"נראה שברנע, איש רציני, פשוט הפך בתמונה והפך בה במשך שנים עד ששם את האצבע על שורש הבעייתיות שבתמונה, ועד שמצא את העיתוי המדויק להעלות את הנושא — בעקבות ההכרעה במשפטו של משה קצב... כישורי הקטילה החובבניים שלי הם כלום לעומת מה שהמקצוענית הזו (שלי) יודעת להוציא מהמקלדת ביום טוב. היא כבר כתשה את ברנע באופן יסודי במאמר תגובה שפורסם אתמול באתר שלה. לכו תקראו. זה טקסט חזק. מישהו מעוניין במעט ברנע קצוץ עם פסטו? כי יש." לבלוג המלא

--

באתר "סלונה", טור של ד"ר נעמה כרמי מתוך הבלוג שלה "קרוא וכתוב"

"התצלום המקורי מלווה את הבלוג, והופך את "הפנטזיות הסודיות" של ברנע, כפי שכינתה אותן יחימוביץ – ללעג ולקלס. .. ברנע היה למשל ולשנינה; והאייטם התמוה שלו – לגול עצמי... ולווה בשלל דאחקות (חביבות, יש להודות) במדיה החברתית... מכוער ככל שיהיה, זהו קרב מאסף של מי שמתקשה לוותר על זכויות היתר שלו לנוכח ההבנה המחלחלת בו שהכללים השתנו...". לטור המלא