על העיוורון כאחד מיסודות ההפרטה

31 בינואר, 2011
שלי בועדת העבודה והרווחה, במסגרת דיון שהוקדש לדו"ח שפירסם מכון ון-ליר בנושא לקחי ההפרטה:
 
"סוגיית ההפרטה היא הרבה יותר רחבה ומכרעת מסוגיית מצבם של העובדים, שגם היא מאוד מאוד מכרעת. סוגיית ההפרטה היא סוגיה בסיסית שביסוד קיומה של המדינה. מה אנחנו, מהי המדינה, מהו הריבון? אם הציונות היא לקיחת העם היהודי על גורלו אחרי אלפיים שנות גלות והקמת מדינה משלו, אז הפרטה שלה והעברת חלקים שלמים מאותה מדינה לידי בעלי הון זאת פוסט ציונית מסוג חדש, וסוגיית העובדים בעידן ההפרטה היא קריטית במיוחד.
 
העיוורון הוא אחד מיסודות שיטת ההפרטה. המדינה רוצה להיות עיוורת. היא לא רוצה לדעת כמה עובדים היא מעסיקה באמצעות ספקי שירות וקבלנים. כשאנחנו מדברים על אותם עובדים אנחנו לא מדברים רק על מאבטחים ועובדי ניקיון. אנחנו מדברים על עובדים סוציאלים, על מורים, ועובדי מיחשוב. כלומר המדינה הולכת ונחתכת. יש עוד שיטות הפרטה, כמו ויסקונסין, של הקמת גוף חדש במקביל לגוף הישן וניוון הגוף הישן. 
ההפרטה קורית יום יום ושעה שעה באלף דרכים זוחלות.
 
המדינה בעניין הזה משמשת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ביד אחת המדינה היא המעסיק הגדול ביותר של עובדי קבלן, וביד השנייה היא נאבקת בעוני, כשאחד המחוללים הגדולים של עוני היא העסקה באמצעות חברות קבלן. ואנחנו לא מדברים פה על עוני של מקבלי קצבאות, אלא של אנשים עובדים. ויותר ויותר אחוזים מהעניים הם אנשים עובדים. ומי שהוא עובד עני הוא נידון לחיי נצח של עוני. אין מוצא מהעוני הזה. והמדינה אחראית לזה במדינה מאוד רבה."
 
צפו: