ד"ר יפעת נבו מסבירה למה "שלי ראויה לא רק לעמוד בראשות העבודה, אלא להנהיג את המדינה שלנו"

23 במרץ, 2011

אתחיל מהסוף: מאז כניסתה לפוליטיקה, שלי הגשימה לי חלום: לגעת - לטפל ולא רק לדבר - בנושאים שאיתם מתלבט האזרח הישראלי כשהוא קם בבוקר. והיום, כשהישראלי קם - הוא לא כל כך רוצה להתעורר מהסיוט, כי הוא לא "מרגיש שהוא עם". לבנים ולבנות שלנו אין היום סיכוי למצוא עבודה שיש לה גם מחר, אלא אם כן הוא או היא "מקורבים". על בית משלהם, הס אפילו מלחלום. מהבוקר עד הלילה מדברים על "הפלשתינאים". מדברים ולא עושים.


למה?
הנה הסיפור האישי שלי, שיענה בתמצית: כשהתקבלתי לעבוד - כעיתונאית - בעיתון "הארץ" הצהרתי שאני לא רוצה לעסוק "בספורט ובפוליטיקה". רן כסלו, אז מזכיר מערכת, הזהיר אותי שלא אעיז להגיד זאת עוד פעם, כי מי שלא רוצה - לפחות רוצה - לעסוק בפוליטיקה נחשב כלא מתאים להיות עיתונאי. החלטתי להעמיד את הביצה על ראשה ושאלתי אותו: תאר לעצמך שיפרוץ - חלילה - שלום. מי מבין כל הפוליטיקאים, הגנרלים, המנכ"לים והשמנכ"לים ייפגעו בקריירה שלהם? הוא פתח זוג עיניים סקרניות, וביקש שאסביר. הסברתי: אלה שייפגעו מהשלום לא יאפשרו לשלום לבוא - ומהם אני מפחדת. הם יכשילו אותי. אני לא מספיק מתוחכמת לגבור עליהם.


היום אטען קצת אחרת: צריך וחשוב לטפל בבעיה הפלשתינאית, תהיה זו אחת או מאה "בעיות", אבל אסור, ממש אסור להעלות אותה על ראש שימחתנו. זה כשמן למדורה. לטפל - כן. לדבר על זה - כמה שפחות. מה שקורה היום זה שבדרך, מי שנופל בצד הדרך, זה בני האדם שחיים פה בארץ, יהודים וערבים כאחד. בערפל "הקרב על השלום" נשכחו בני האדם.


והנה באה שלי ועושה את שאני חלמתי שנכון וחיוני לעשות - אבל פחדתי. היא מטפלת במה שהכי ראוי לטפל. וכשבא כתבנון מצוי ולוחץ אותה לפינה בטענה שהיא לא עוסקת בביטחון המדינה, שלי עונה בחוכמה מבריקה: אני עוסקת במה שחשוב לקיום המדינה והאזרחים החיים בה. ומה רוצה אותו כתבנון? לשמר את "ההתעסקות עם ההתעסקות" כדי שהוא יהיה ב"פיסגת העתונות" לפי האתוס המקובל בתקשורת. ושלי יכלה גם לזה. באלגנטיות, בחוכמה, בנחישות אינטליגנטית היא שימרה את המגמה לפיה בני אדם חשובים יותר. הם-הם החשובים ולמענם היא פועלת.


מאז ימי הזוהר של הקמת ר"ץ על ידי שולמית אלוני, עם המסר ההומני והדמוקרטי חרוט על הדגל, נפער וואקום, בולען ממש. ושלי ממלאה אותו כיום - ובגדול. על זה, לדעתי, היא ראויה לעמוד לא רק בראשות מפלגת העבודה, אלא להנהיג את המדינה המסכנה שלנו, שכל שנותר לאזרחיה הטובים הוא רק להתרפק על הזיכרונות מימי ישראל היפה ולצפות שמשהו מאותו תום יחזור וישרור כאן.


ד"ר יפעת נבו