"לאורתופד הקש 1, למחשבות אובדניות הקש 2." כך ייראה מערך בריאות הנפש אחרי הפרטה

16 באפריל, 2011

פרוטוקול מספר 422 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

סדר היום:
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תיקון מספר 41 (בריאות הנפש), התשס"ז - 2007
יום רביעי, כ"ח בשבט תשע"א (2 בפברואר 2011), שעה 10:00
 

שלי יחימוביץ':
כיון שאנחנו לא מקריאים את החוק אני אעיר כמה הערות כלליות:

            קודם כל, אודה ולא אבוש ואני אפילו גאה על כך, שבאופן עקבי חסמתי במו ידיי את היישום של הרפורמה. בעיקר זה קרה במעבר בין שתי הכּנסות, שהיה אפשר והגיעו לכאורה לסיכומים בענין הרפורמות על בריאות הנפש ועשיתי כל שביכולתי כדי שהדבר הזה לא יתרחש בזמן הפגרה, היה נסיון כזה, ואכן הרפורמה לא יושמה.

            אני גם מאמינה באמונה שלמה, גם כיון שאני מכירה את הנפשות הפועלות, את סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שיש לי אליו הערכה רבה מאד, את המנכ"ל רוני גמזו ובטח את עמית בן צור שעובד עם רוני גמזו, כיוון שאני יודעת שהנפשות הפועלות רוצות בטובת הציבור, בטובת פגועי הנפש וטובת מי שנזקק לשירותי בריאות הנפש, אני משוכנעת שכוונתם טובה, אין לי שום ספק אבל אני בטוחה שיש דבר שהם לא מספרים אותו כאן ואנחנו יודעים אותו טוב מהם, שהם, בסופו של דבר, זקוקים לרפורמה הזאת מאונס ולא מבחירה אמיתית ומה זאת אומרת "מאונס": מערך בריאות הנפש היה קרבן לכל התופעות שאנחנו, אדוני היו"ר, רואים כאן אותן בוועדה חדשות לבקרים: שחיקה, ייבוש, תת-תקצוב, הקפאות תקנים, וכש"מייבשים" גוף והולמים בו והולמים בו ובטח שהוא לא גדֵל ביחס לגידול באוכלוסיה, אנחנו – בסופו של דבר יוצרים גוף מרוקן מתוכן, שָׁחוּק, שלא יכול לתת את השירות. זה לא קרה כגזירת גורל, זה קרה בגלל מדיניות שיטתית של ייבוש. כי מישהו כבר רצה לעשות את הרפורמה הזאת מזמן ואתה הרי יודע מה עושים כשרוצים לעשות רפורמה, מייבשים – דבר ראשון. ולכן, בסופו של דבר מגיעים למציאות נתונה ואומרים: מה אני אעשה? האם אני אחיה עם הגוף המיובש הזה או אני אסכים בעל כורחי להיאנס ולהעביר רפורמה כדי שיתנו לי עוד תקציבים?! כי איני יכול עוד. ואני לא חושבת שצריך להיכנע, שגם אנחנו, הרי חשופים לאותה מצוקה אבל, אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיכנע לה, ואני גם לא חושבת שמשרד הבריאות צריך להיכנע לה, והוא כן צריך לעמוד. אני יודעת שאני מדברת כאילו "אוטופיה", כן? אבל הוא כן צריך לעמוד על כך שמערך בריאות הנפש הקיים ישוקם. ואני מדברת במונחים של שיקום, של שיקום המערכת, ויקבל תקציבים מתאימים וכן יישאר בפיקוח ובבעלות המדינה.

בתכל'ס, מה זה אומר, זה בהיבט העקרוני, עכשיו אני רוצה להעלות כמה תהיות: אני יודעת שמשרד הבריאות, כדי ליישם את הרפורמה הזאת בצורה מיטבית כלומר, בקופות החולים, זקוק לתוספת של 450 מליון שקלים לתקציב הקיים, זאת הדרישה. אף אחד עוד לא אמר שהם מקבלים את זה, האוצר בכלל לא רוצה לתת להם את זה, אז אם אתה תעשה רפורמה והיא תהיה מתוקצבת בּחֵסֶר - אז "גם חטאת וגם פשעת". מילא, אם היו אמורים לי שנקבל כאן סכומים ענקיים ויהיה מזור לכל הפונים – זה לא המצב. בפועל אנחנו הולכים להיתקל במצב הפוך שהשירות יהיה גרוע יותר. לכן סוגיית התיקצוב כאן היא מאד מאד קריטית לשאלה האם אנחנו מסכימים לרפורמה הזאת או לא. גם מי שמסכים אתה אידיאולוגית צריך לחשוב על הענין הזה ועוד כמה פרטים.

יש לנו פה מערך קיים של ששים מרפאות בריאות נפש, עם כל הגופים הנוספים, מערך שיש לו תבונה ארגונית, יש לו נסיון, הוא יודע לתת שירות, יש לו אתוס, יש לו עובדים שמחוייבים ויודעים את העבודה - מה אנחנו עושים אתם כאן? האם אנחנו זורקים אותם? האם אנחנו מעבירים את הכל לקופת חולים? מה יקרה במעבר לקופת חולים? האם קופת החולים תהיה מחוייבת לקחת אחריות על מרכז בריאות נפש במקום מסויים?

היו"ר חיים כץ:
את ממשיכה את הדיון של הבוקר? היה על "מגדלור"
 

שלי יחימוביץ':
לא, בבוקר דיברתי על חוק ועדות קבלה, זה אחרת לגמרי.

היו"ר חיים כץ:
לא, לא, פה היה דיון על "מגדלור", איך לקחו את העובדים- - -

קריאה:
אתה צודק, זה בדיוק אותו דיון.

היו"ר חיים כץ:
הוציאו אותם החוצה, אמרו: רק רגע, נגמר הקורס. נביא את החדשים, נביא עובדים חדשים, בתנאים אחרים ואלה בצד.
 

שלי יחימוביץ':
אבל זה מאד יפה שאתה אומר את זה כי באמת אנחנו חלק מאותו דיון, אנחנו חלק בהפרטה של המדינה.

היו"ר חיים כץ:
שם זה היה על עוורים, עכשיו פה זה על- - -
 

שלי יחימוביץ':
נכון. אלה דברים שמדינה נורמאלית, מדינה נאורה, מדינה צריכה להיות אחראית עליהם, עכשיו, מה באים האנשים הטובים האלה שדואגים באמת למטופלים ואומרים? הם אומרים: המדינה לא מאפשרת לנו לטפל ואין לנו ברירה, אנחנו חייבם להפריט.

היו"ר חיים כץ:
המדינה אמרה לי אתמול: אויב. רק ביקשתי לשמור על זה, אמרו לי: וואללה, אתה אויב, ועדה עויינת.
אמרו: אויב. בסדר, אמרתי: וואללה, אבל אתה תענה למה שאני שואל.
 

שלי יחימוביץ':
אתה צודק, ההערה שלך מאד מאד צודקת אדוני היו"ר עכשיו, אנחנו מדברים כאן גם על הרס של מערך קיים והעברה שלו למערך אחר, שלא יודע כרגע לעשות את זה, אנחנו מדברים על איחוד וסגירת בתי חולים, אנחנו מדברים על אלף וחמש מאות עובדים אז זאת סוגיה מאד קריטית, שהם המטפלים, הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, העובדים הסוציאליים, כל המערך הזה של האנשים האלה, שאלוהים יודע מה יעלה בגורלם ובכלל, אסור לנו לנוח ולשקוט עד שלא נדע שעתידם המקצועי מובטח.

היו"ר חיים כץ:
אמרתי בבוקר- - -
 

שלי יחימוביץ':
לא יכולים להפקיר אותם

היו"ר חיים כץ:
בדיון הקודם תיארתי איך ועדת שרים לענייני הפרטה מודיעה על הפרטה של גוף: לא ההנהלה יודעת, לא הדירקטוריון יודע ולא העובדים. באה ועדת שרים לענייני הפרטה, מחליטה שהיא מפריטה גוף איקס, אחרי שהיא מפריטה היא מודיעה לדירקטוריון ואז הדירקטוריון מודיע להנהלה ומגיע לעובדים אבל אז זה מגיע לוועדת שרים. במקרה דנן זה מגיע לוועדת העבודה והרווחה ושם ה"מוטו" המוביל מתהפך וחלק הארי, עיגון זכויות עובדים, הופך להיות המוטו העיקרי של הענין. לפני שעוברים למסע בן מאה מליון מילים אנחנו מתחילים בעיגון זכויות עובדים. עד שלא מעגנים את זכויות העובדים אז- - -
 

שלי יחימוביץ':
אתה יודע שאני האחרונה לחלוק על הקביעה הזאת.

היו"ר חיים כץ:
מאחר שכך הדבר אז אני- - -
 

שלי יחימוביץ':
נכון אבל, במקרה הזה, ענין עיגון זכויות העובדים וענין העובדים וגורלם קשור ישירות גם לזכויות המטופלים, חד הם.

היו"ר חיים כץ:
נכון.
 

שלי יחימוביץ':
חד הם. ברגע שאתה מעביר גוף כזה, עם אתוס טיפולי ושיקומי, לקופת חולים, שזאת חברת ביטוח -עם כל הכבוד לה, זאת חברת ביטוח שלא יודעת לעשות את זה, אתה גם, במידה רבה מאד, מפקיר את החולים.
            עוד כמה הערות קטנות ברשותך. אני רוצה לדעת, תסבירו לי, מה קורה עם כל זה, אם מישהו זקוק לטיפול ואין לו אבחנה פסיכיאטרית. האם הוא יהיה זכאי לקבל---

היו"ר חיים כץ:
את נכנסת כבר לפרטים.
 

שלי יחימוביץ':
או לא יהיה זכאי?

היו"ר חיים כץ:
שלי, את נכנסת לפרטים.
 

שלי יחימוביץ':
או.קיי. בסדר, נכון, אני נכנסת לפרטים אבל, בכל זאת, בהיבט עקרוני, איך זה יהיה אני רוצה לדעת. קופת חולים הרי לא תתחזק בנין נפרד למרפאת בריאות נפש. יהיו שלטים: אורתופד, רופא עור, פסיכיאטר ואותם אנשים פגועי נפש שאגב, לא רואים שהם חולים, לא יורד להם דם, לא כואב להם כלום, יְשבו שם בתור יחד עם כל החולים, ייגזר עליהם גם לחשוף את מה שאולי הם לא רוצים לחשוף, יעמדו בתור, זה דבר שהוא בלתי נתפש, טיפול בחולי נפש או בפגועי נפש הוא תורה בפני עצמה, היא נפרדת מכל הדברים האחרים. גם הניתוק מהקהילה של מרפאת בריאות הנפש, היום יש זיקה ישירה בקהילה בין מורים בבית ספר, יועצות בבתי הספר, לבין אותו מרכז, מה? איך בדיוק? אני רוצה לדעת, איך אדם פגוע נפש יקבע לעצמו תור? הוא יחייג למרכז זימון תורים ויענו לו: אם אתה פגוע נפש לחץ 2? עכשיו, אני באמת מביאה את הדברים---

אורלי לוי אבקסיס:
יש פגועי נפש מאד פעילים.

היו"ר חיים כץ:
אורלי, אורלי, אורלי.
 

שלי יחימוביץ':
קודם כל להיות פגוע נפש זו לא סטיגמה שלילית ובעיניי מדובר באנשים שהם חלק מהקהילה אבל, חלק מהם, מה לעשות, רוצים לקבל את הטיפול הזה בצנעה ובפרטיות.

היו"ר חיים כץ:
רק עכשיו הדיון מתחיל.
 

שלי יחימוביץ':
בחורה שסובלת בגלל שהיא עברה תקיפה מינית לא רוצה לעמוד, לשבת בתור עם מישהו שהולך לרופא עור, זו פגיעה באמת באושיות השירות הכל כך חשוב הזה, ולכן אני מתנגדת לרפורמה הזאת ובוודאי כשהיא מגיעה אלינו לא "מבושלת" מבחינת התיקצוב שלה.