"הגוון האדום: יחימוביץ' מדברת על הכל". שלי בראיון גלוי לב ומקיף לסופשבוע של מעריב. כלכלי, חברתי, פוליטי, מדיני וגם אישי.

24 באפריל, 2011

מאת רונן טל

פורסם לראשונה בסופשבוע מעריב וב-nrg

 לראיון המלא ב-nrg

"כששלי יחימוביץ' הגיעה לכנסת קרא לה יו"ר ועדת הכספים יעקב ליצמן ונתן לה קורס מזורז בנבכי הוועדה שעמד בראשה. הסביר לה איך עובדים, איך מעבירים חוקים, איך מטרפדים חוקים של אחרים. "בסוף השיעור, שניתן במיומנות מדהימה, ליצמן אמר לי, "את תהיי חברת כנסת טובה. את תחוקקי, את תובילי מהלכים, אבל תזכרי דבר אחד: לעשות גם מעשה טוב ביום בשביל בן אדם אחד", נזכרת יחימוביץ'.

עם הזמן ליצמן הפך לאחד מבעלי הברית הנאמנים שלה בוועדה, "אדם שאני מאוד מעריכה ואוהבת" כדבריה. "יש משהו מאוד נכון בעצה הזאת ומאז אני דבקה בה ומנסה לנהוג לפיה גם בשיא הטירוף. גם אם בחקיקה אחת, כמו חוק הטקסטיל, אני יכולה לעזור לאלף איש בבת אחת, יש משהו בלהציל אדם מתופת אישית שהוא נתון בה שמאוד מתגמל".

מהר מאוד, מוקדם מכפי שציפתה, קיבלה הח"כית הטירונית הזדמנות לנהוג על פי עצתו של הח"כ המנוסה. בוקר אחד, כשהתייצבה ראשונה במשכן, נתקלה בעובדת ניקיון שסיפרה לה שחלום חייה הוא להפסיק להיות מועסקת דרך קבלן ולהפוך לעובדת של הכנסת. יחימוביץ', שמלחמתה בטרנד העברת ג'ובים לחברות הקבלן נהפכה מאז לאחד הדגשים של פעילותה, הגשימה למנקה את החלום. בזכותה היא מקבלת תלוש משכורת ישירות מכנסת ישראל.

אבל האנקדוטה הזאת צברה רמה נוספת של משמעות. כשאחד הקולגות ששמע על הסיפור מיהר לשאול אותה, "פקדת אותה למפלגת העבודה", יחימוביץ' הגיבה בהשתאות: "לא, מה פתאום", והיא מסבירה: "אני נמנעת באופן עקבי מלממש סיוע שלי לאנשים במצוקה ככוח פוליטי. אני רוצה שאנשים שתומכים בי יבואו מפני שהם תומכים עמוקות בהשקפת העולם שלי. לעולם לא אסכים שאדם שסייעתי למנוע את הפיטורים של אמא שלו יתפקד למפלגת העבודה. זה סידור שמשפיל אותי ואותו. אסור שתמיכה פוליטית תבוא מאסירות תודה".

עכשיו יש ליחימוביץ' הזדמנות אמיתית לגלות כמה תמיכה פוליטית מהסוג שהיא חפצה בו אכן יש לה. בחודש שעבר היא הכריזה על התמודדותה לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, ג"וב שאהוד ברק הואיל לפנות כשפרש עם ארבעת הגרופיז שלו מהמפלגה והקים את סיעת העצמאות. עולם חדש של אפשרויות נפתח בפניה.

יחימוביץ' הביטה סביבה וגילתה, לדבריה, משהו שהפתיע אפילו אותה: תפיסת העולם שלה, שעיקרה חלוקה צודקת של ההון, הבטחת זכויות העובדים וסיוע של המדינה לשכבות החלשות, הפכה אותה ליותר פופולרית, יותר מזוהה אידאולוגית, יותר אטרקטיבית מהחברים שלה (חוץ ממנה הכריזו על מועמדותם בוז'י הרצוג ועמיר פרץ, שלמה בוחבוט ואיש ההיי-טק אראל מרגלית. עמרם מצנע עוד לא גיבש החלטה אם להתמודד)..."

 

"... יש מישהו שאת ממש מתעבת בפוליטיקה?
"בוא נגיד שבממשלה הקודמת חשתי סלידה והסתייגות עזה מההתנהלות של אולמרט, מחוסר ניקיון הכפיים, מהעבריינות, מהעובדה שבמקביל להסתבכות הקורים סביבו, הוא פעל באופן אקטיבי נגד בית המשפט העליון, נגד מבקר המדינה, נגד שלטון החוק. היה כאן משהו קטלני, אגוצנטרי ומפורר, שחשתי כלפיו הסתייגות עזה ביותר. בכלל, אני מסתייגת בכל מאודי ממי שחתום על המשפט הנורא, 'אש ממשלה לא צריך אג'דה, הוא צריך לנהל. ההורים שלי ניצולי השואה לא עלו למדינת ישראל כדי לחיות בחנות מכולת או בקונצרן עסקי. הם עלו כדי להיות חלק מתקומת עם ישראל בארצו.
 
"ש כאן חזון ערכי וגדול מאיתנו. לא מנהלים חזון. חזון מנהיגים. ומי שתופס את עצמו כמנהל סופו למצוא את עצמו במקום שבו אולמרט נמצא.
 
יש כאלה שטוענים שהוא היה ראש ממשלה מצוין.
"אני מכירה את הגישה המתרפקת הזאת. ואני מזכירה לכולם שממשלת קדימה לא רק שלא הביאה לפריצה מדינית אלא הביאה לשתי מלחמות. וגם אם אולמרט היה ראש ממשלה מוכשר - ולטעמי הוא לא - ניקיון כפיים וטוהר מידות הם תנאי הכרחי, לא מספיק, אבל הכרחי. אני לא מוכנה לקבל פוליטיקאים מושחתים. נקודה. ובכלל, למה אי אפשר לחיות חיים נורמליים בבית נורמלי, לאכול אוכל נורמלי וללבוש בגדים נורמליים. מה זו הכמיהה הזאת, ברגע שאתה מגיע לעמדת ההנהגה פוליטית, לחיות כמו שייח סעודי?..."

 

"...הבית של יחימוביץ' הוא בהחלט נורמלי. דירה בקומת קרקע ברחוב תל אביבי ישן, בין הים לכרם התימנים. הסלון נעים ומסביר פנים, אבל ברור שמי שמתגורר כאן לא ביקר כבר שנים באיקאה. לעומת זאת, יש שם המון ספרים. בתוך ארון זכוכית דחוסים מאות צעצועי ילדים, מבובות בארבי לפוקימונים ולדמויות פלסטיק של משחקי וידיאו. יחימוביץ' חולקת את הדירה עם שני הילדים המשותפים לה ולבן זוגה לשעבר, נועם זיו - גל (20), חייל , ורמה (15), תלמידה בתיכון - ועם כלבה קשישה בשם לונה וחתול בשם פיצי (לאחרונה הלך לעולמו בשיבה טובה החתול פלאפי). במהלך הראיון קופץ זיו לבקר. קל לראות שהוא ויחימוביץ' שומרים על יחסים מצוינים.

הבית הזה מאפשר ליחימוביץ' - מכריח אותה - לשמור על קשר יומיומי עם הרחוב. הנדוניה שהיא מביאה איתה היא שורת מאבקים לחלוקה צודקת של ההון ושל משאבי המדינה, הבטחת זכויות סוציאליות לציבור העובדים ומלחמת בלימה מול הגורמים שסולדים מרגולציה. סדר היום הזה מנקז כלפיה הרבה ביקורת ובין השאר גם אחראי לאמירה הבלתי נשכחת של רני רהב: "רעה רעה רעה".

עם זאת, בעקבות המשבר הגלובלי של 2008, רעיונות כמו שלה חזרו לשיח הכלכלי אחרי שהודרו ממנו במשך שלושה עשורים לטובת הפרטה והגבלת התערבות המדינה במערכת הכלכלית. לפי יחימוביץ', התוצאה של התהליך הזה הייתה, ראשית כל, הגידול בעוני.

"אם פעם היינו רגילים לראות את האדם העני כמקבל הקצבאות, היום יש מגמה ניכרת של עליית מספר העניים העובדים. זו תופעה מבהילה. להערכתי יש היום בישראל כמיליון בני אדם שמועסקים על ידי קבלני כוח אדם. כשאתה מסתכל מלמעלה אתה רואה תנודת הון תמידית מהרבים אל המעטים, כשיותר ויותר אנשים סובלים מחוסר ביטחון תעסוקתי, כי הם מועסקים באמצעות קבלנים ומשתכרים 20.70 שקל לשעה.

פעם היינו רגילים לחשוב שהתופעה הזאת מוגבלת לעשירונים התחתונים, לענף הניקיון, השמירה והאבטחה. היום הזליגה שלה למעמד הביניים היא מאסיבית. עובדים סוציאליים, מורים, אחיות-רבים מהם מועסקים באמצעות חברות כוח אדם. אלה מקצועות שהיו מעמד ביניים והיום הם מחוללי עוני.

ולא רק הם. "יש סקטור אחר של מעמד ביניים שבעיני עצמו הוא מאוד עדכני ושיקי, אבל גם הוא סובל מתופעות דומות, ואני מדברת על עיתונאים, עורכי דין, אנשי היי טק. כשאתה מסתכל על התלוש הוא נראה סביר לפעמים, אבל כשאתה מחלק אותו במספר השעות המטורף שעולם העבודה התובעני שותה ממך אתה מגלה שאנשים לא מגיעים לשכר המינימום. ובמקביל יש חוסר ביטחון תעסוקתי כי ההתאגדות מתה, לצערי הרב מאוד. הדברים האלה נובעים ממדיניות כלכלית של הפרטה ואאוט סורסינג וגם מעולם ערכים שהשתבש, שרואה באדם יחידת תפוקה שצריך להוציא ממנה את המקסימום במינימום עלות.

מה הסיבות לתהליכים האלה?
"ברור שלתאגיד כדאי שכל עניין המוקדנות והמענה הטלפוני יהיה בידי קול סנטר ושעובד לא ירוויח יותר מ-20.70 שקל . לפני כמה שבועות דיברתי בפני חוג ידידי אוניברסיטת תל אביב שהיה משופע באנשים שמרגישים פגועים מהשקפת העולם שלי, וקם אבי שומר, מנכ"ל צומת ספרים, ואמר, 'מה את באה אלינו בטענות? תעלו את שכר המינימום ואני אשלם יותר שכר לעובדים'. הם שוכחים ששכר מינימום זאת רק הרצפה שהם מחויבים לה אבל הם יכולים לשלם יותר. אבל אין לו עניין לשלם יותר. הוא מוכר ספר בשקל, מביא יותר קונים, הרשת מתעצמת, אז ברור שהוא חוסך על חשבון מישהו.

"תראה את רמי לוי. הוא סירב לחתום על הסכמים קיבוציים בענף המזון שנתנו עוד 1.20 שקל לשעה לקופאיות המסכנות. טען שזה פוגע בתחרות. אבל העוף בשקל והספר בשקל ממוטטים את כל עולם העבודה. לא יכול להיות שזה לא לגיטימי לתת עוד שקל לקופאית על חשבון הרווחים שמהם אתה גורף משכורת עתק פלוס דיבידנדים. אני לא מוכנה להסתכל על הסוגיות האלה רק דרך הפריזמה של הרווח של התאגיד. תאגידים הם חלק מהחברה. הם החברה עצמה. ולכן כל הקודים המוסריים שחלים על בני אדם צריכים לחול גם עליהם. מה גם שבטווח רחוק המצב הזה ממוטט את המשק. ככל שיש יותר עובדים שלא מגרדים את שכר המינימום, כושר הקנייה שלהם יורד, יש פחות שגשוג ופחות הזדמנויות. אני מדברת כלכלית פרופר, בלי מוסר...".