נחמיה שטרסלר – חברתי עאלק

21 ביולי, 2011

אֹמֶר בּור, סטודנט באוניברסיטה העברית, מגיב למאמרו של נחמיה שטרסלר בהארץ, בו מבקר שטרסלר את עמדתה של חה"כ שלי יחימוביץ' בנוגע למחאת הקוטג' ועליית מחירי מוצרי החלב


האמת, כבר לא התעצבנתי, אני רגיל לסילופי עובדות, לחצאי אמיתות ולראייה מעוותת של המציאות במאמריו של נחמיה שטרסלר. לכן לא הופתעתי כשקראתי את המאמר "חברתית עאלק" ("הארץ" 19.7.11), בו הוא תוקף את תגובתה של חה"כ שלי יחימוביץ' למחאת הקוטג'.

בתחילת המאמר, בשטחיות אופיינית, מלין שטרסלר על נתניהו, שמסמס את פתיחת שוק החלב לייבוא. בעולמו, הורדת מחירי החלב על ידי פתיחת השוק לייבוא, וגזילת הפרנסה מאלפי משפחות המתפרנסות משוק החלב, היא הפתרון. הדמגוגיה השטרסלרית, מקבלת ביטוי בצמצום משק החלב ל"כמה מאות רפתנים לא יעילים" ולכמה מאות עובדי תנובה. אם כמה מאות עובדים מצליחים לייצר חלב עבור 7 מיליון תושבים, יש שתי אפשרויות. או שהם סופר יעילים, או שלא מדובר בכמה מאות, אלא בעשרות אלפי משפחות המתפרנסות מייצור חלב.

בשלב הבא מתעלם שטרסלר מטענתה העיקרית של יחימוביץ'. כל אחד מאיתנו מתפקד גם כצרכן, וגם כיצרן. על אף שיש קשר הדוק בין שני התפקידים האלה שאנו נושאים, לעיתים קרובות, בדרישותינו כצרכנים, אנו נוטים להתעלם מההשלכות על צרכינו כיצרנים. אם נחשוב על זה שאנו עובדים הרבה יותר מאשר שאנו קונים. נגיע למסקנה, שעל כל מחאה צרכנית דוגמת מחאת הקוטג', צריכות להיות שתי מחאות של הבעת סולידריות עם עובדים. היום נדרוש קוטג' זול ועוף בשקל, במחיר של פגיעה בחקלאים, מחר יידרשו אחרים שכר טרחה נמוך, במחיר של פגיעה בעורכי-דין, וכך הלאה. עד שנשאר עם מחירים נמוכים, ומשכורות נמוכות בהתאם.

בזמן ששטרסלר לא מציע פתרון כולל, אלא פתרון נקודתי למחיר מוצרי החלב, שייצור בעיות אחרות, גדולות פי כמה. שלי דווקא כן מציעה פתרון כזה, הפתרון טמון בבלימת רפורמת המס הלא צודקת. הורדת המס על הדלק והורדת המע"מ, תשפיע על מחיריהם של כל המוצרים שאנו צורכים, ועל מוצרי החלב בתוכם. הורדת מחיר המטרה, או פתיחת שוק החלב לייבוא לעומת זאת, ישפיעו רק על סוג אחד של מוצרים. מאיפה יגיע הכסף אם נוריד את מס הבלו ואת המע"מ? מהמסים הישירים, שהולכים ויורדים עם השנים. ממיסי החברות הנמוכים, שמחקרים מראים, שהורדה נוספת שלהם כבר לא תמשוך חברות נוספות להגיע לישראל, אלא רק תקטין את תשלומי המס של החברות הקיימות. הרפורמה במס, מקטינה את היכולת של המדינה לגבות מיסים ממי שיש לו מאיפה לשלם, ומצמצמת את היכולת של המדינה לאפשר חיים טובים יותר לכולנו. לכך שלי מתנגדת, להתנתקות חד-צדדית של המדינה מאזרחיה.

שטרסלר אף מאשים את שלי בהתחנפות לתעשיינים ולוועדי העובדים, טענה כל-כך מופרכת שאני אפילו לא יודע אם שווה לבזבז זמן על שלילתה. פייר, נעלבתי בשביל חברי הכנסת שבאמת עושים את הונם הפוליטי מדאגה לועדי עובדים, הם צריכים לבוא לכל ישיבת ועד ולשלי מספיק בלוג באינטרנט? לפי מיטב ידיעתי, התמיכה בשלי איננה מגיעה מועדי עובדים שונים, אלא מהציבור הרחב.

לסיום, שתי נקודות על כלכלה וחברה. שטרסלר טוען ששכר העובדים במשק החלב ייקבע על פי השכר שנקבע בשוק למקצועות דומים, ושאת ההפרש בין ההכנסות ממחיר הקוטג' הגבוהה לבין שכר העובדים יכניסו לכיסם בעלי ההון, הוא קורא להפרש הזה ההפרש הקרטליסטי. האמת שהוא צודק, קיים הפרש כזה, רק שלא קוראים לו ככה, זה ההפרש הקפיטליסטי, והוא קיים בכל ענף. דיבר עליו אחד מארקס. דבר שני, לא בכדי נלמד מדע הכלכלה כחלק מתחום רחב יותר של מדעי החברה. כלכלה הוא לא מדע מדויק, הוא עוסק בבני אדם. הנחת היסוד שהובילה לתפיסת השוק החופשי, הקפיטליסטי, היא שהאדם מונע אך ורק מאינטרסים אישיים, והוא דואג רק לעצמו. כשרובנו הולכים לצבא לשנתיים או שלוש, או סתם כשאנחנו משאירים יותר מ-12.5 אחוז טיפ. אנחנו ממש לא דואגים רק לעצמנו, לא צריך הרבה כדי לשים לב שהנחת היסוד איננה מדויקת. כשאנו מבססים שוק קפיטליסטי על הנחת יסוד שגויה, השוק לא יתמוטט (לפחות לא בטווח הקצר), אלא האזרחים ינהגו כפי שמצופה מהם, וידאגו רק לעצמם. לשם לוקח אותנו נתניהו בעידודם של השטרלסרים, אני רק מקווה שמספיק אנשים יעודדו את שלי וימנעו מהם לעשות זאת.

--

אֹמֶר בּור הוא חבר תא אופק וסטודנט שנה א' בפכ"מ (פילוסופיה, כלכלה, מדע המדינה) באוניברסיטה העברית בירושלים