פרוטוקול מס' 876 מישיבת ועדת הכספים- בנושא דו"ח הממונה על השכר ועובדי קבלן המועסקים בשירות הציבורי - 2 בנובמבר 2011

2 בנובמבר, 2011

פרוטוקול מס' 876
מישיבת ועדת הכספים
יום רביעי, ה' בחשוון התשע"ב (2 בנובמבר 2011), שעה 09:30


סדר היום:
1. דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת 2010

2. דין וחשבון על חריגות שכר לכאורה בגופים הציבוריים לשנת 2010 ופעולות יחידת האכיפה בשנת 2011

3. דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן כוח אדם לשנת 2010

בהשתתפות הממונה על השכר והסכמי עבודה, אילן לוין


שלי יחימוביץ:

            שמעתי ברוב קשב את דבריו של אילן והם נפתחו בדיווח על היחידה לאכיפה, להרתעה ולטיפול בחריגות כדי לתפוס את אותם מאשרי שכר ולבוא אתם דין וחשבון. תראו איזו מיליטנטיות. אתה יודע מה? אני רוצה את המיליטנטיות הזאת. הראית את הנתונים בחברת חשמל ואני רוצה את המיליטנטיות הזאת וזאת רק דוגמה.

            אני רוצה לספר לך על קבוצה של שמונים עובדים שמועסקים בתחנת הכוח רוטנברג של חברת החשמל והם עובדי חברת חשמל. הם עובדים בחדר הפחם, בטמפרטורה של שישים מעלות, בתנאים בלתי אפשריים, מתקמצנים להם על נשמיות כדי שגרגירי הפחם לא יחדרו לריאות שלהם, הם עובדים בלי נשמיות. פעם כשהיה הקבלן הקודם הם היו מקבלים חצי שעה מקלחת אחרי העבודה המלוכלכת הזאת והיו משלמים להם על חצי השעה הזאת. עכשיו חוסכים עליהם והורידו להם את התשלום על חצי השעה במעבר בין קבלן לקבלן. שמונים עובדים. איפה היחידה לאכיפה? איפה היא? למה היא לא שם? למה האנשים האלה עובדים כמו עבדים? כי הם לא מעניינים אתכם, כי אתם לא רואים אותם ואל תגיד לי שאתה מוסר לנו דוח אובייקטיבי.

אילן לוין:

            אין לנו סמכויות על זה.

שלי יחימוביץ:

            בוודאי שאין לכם סמכויות. בוודאי.

היו"ר משה גפני:

            זה חשוב לי מאוד כי יכול להיות שנעשה שינויי חקיקה. תשיבו שאין לכם סמכות בחוק.

שלי יחימוביץ:

            זה נכון שיצאה החוברת הזאת בגלל החוק שלי, על חובת הדיווח על השכר.

היו"ר משה גפני:

            עובדי קבלן.

שלי יחימוביץ:

            על עובדי קבלן אבל הם כבר לא עובדי קבלן. עובדי קבלן זאת כבר האליטה של המנוצלים. נוצר מצב אבסורדי.

זבולון אורלב:

            מה הסטטוס שלהם?

שלי יחימוביץ:

            תכף אני אסביר לך.

היו"ר משה גפני:

            קניית שירותים.

שלי יחימוביץ:

            בסך הכול מדובר כאן על משהו בין 8,000 ל-9,000 עובדי קבלן שהם כבר האליטה של העבדים, כי על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על מאות אלפים שהם בכלל בתור חבילות שירותים. הם לא עובדי קבלן. כבר שינו את הסטטוס שלהם. אילן מתפאר בזה שכבר יש פחות עובדי קבלן, כי לכאורה בגלל חוק חברות כוח אדם, מקום העבודה אמור לקלוט עובד חברת כוח אדם אחרי תשעה חודשים של עבודה באותו מקום, אבל הם לא נשארו כבר. לא נשארו עובדי כוח אדם כי כל חברות כוח האדם שינו את הסטטוס המשפטי שלהם לנותני שירותים ועל נותני שירותים החוק לא חל. שמונים עובדים אלה בפחם בשישים מעלות, בלי נשמיות, בלי מקלחות, הם כבר לא עובדי קבלן בכלל אלא הם עובדים של נותן השירות. אותה יחידה נועזת שאוכפת את החוק, הם לא מעניינים אותה. בשבילה הם בכלל לא קיימים. אילן אפילו לא יודע שיש שם שמונים עובדים, והוא לא יכול לדעת למרות שזאת חברה ממשלתית, חברת חשמל המושמצת.

זבולון אורלב:

            איפה הגבול בין עובדי קבלן וחברת שירותים?

שלי יחימוביץ:

            זה רישום משפטי. ספק שירותים, זה יכול להיות ספק שירותי תוכנה, ספק שירותי ניקיון וכולי.

יוחנן פלסנר:

            אבל ספק שירותים כן צריך לתת להם דיווח.
שלי יחימוביץ:

            לא. מה פתאום? הם לא מכירים בכלל בעובדים האלה. שמעת מה אמרו.

שלמה מולה:

            אם הוא היה נותן לנו נתונים מאז החקיקה למשל, כמה עובדי קבלן נקלטו בשירות המדינה באחוזים או במספרים מוחלטים, יכולנו להאמין לכם. זאת אומרת, יש שיפור.

שלי יחימוביץ:

            לא, גם אז.

היו"ר משה גפני:

            גם אז זה לא פותר.

שלמה מולה:

            לא פותר, אבל לפחות היינו רואים משהו.

שלי יחימוביץ:

            באמת מדובר בזן נכחד. אין יותר עובדי קבלן. אני אומרת לכם שיש חלק מחבילות שירותים. כשאתה קונה חבילת שירותים או כשאתה קונה שירותים מספק, אתה לא יודע ואי הידיעה, אי האידיאולוגיה, הם לא רוצים לדעת. הם לא רוצים לדעת. אילן לא יכול ואין לו סמכות לדווח לי עליהם. גם החשב הכללי באוצר שמוציא את המכרז, לא יודע. הוא קנה חבילת שירותים והוא לא רוצה לדעת. זאת צביעות כל כך גדולה ושפה כל כך שקרית שכבר אי אפשר שאנחנו נעבור את הטקס הזה עוד פעם, כל שנה וכל שנה, עם הדוח על השכר שמדווח לנו פה ושם על שכר והוא משמיט מתוכו את המסה הענקית ההולכת וגדלה של העבדים שהמדינה מסרבת לראות אותם.

            אילן הסביר לנו שכתוצאה ממגבלות תקינה בעבר, העסיקו עובדי חברות כוח אדם. מה זה מגבלות תקינה? מגבלות תקינה זה כאשר מדברים על האיש השמן, על השירות הציבורי "הרקוב והמושחת" ואז רוצים להרזות את האיש השמן ורוצים לעשות אותו יעיל יותר, ולכן מוציאים לאאוט-סורסינג ועושים הפרטות. אז נוצרים אותם עבדים. מה זה מגבלות תקינה? תקינה זה דבר שהממשלה קובעת. אם המדינה רוצה שירות מדינה נורמאלי, מתפקד, אחראי, עם אנשים משובחים, תואיל המדינה ותשלם לעובדי שירות המדינה שכר נורמאלי, אבל במקום לעשות את זה, אנחנו כל הזמן מקפיאים ומקפיאים, מרזים ומרזים, מייעלים ומייעלים, מפריטים ומפריטים, ועוד אאוט-סורסינג ועוד הוצאה לעמותה. עובדים סוציאליים, הם אפילו לא יודעים כמה עובדים סוציאליים עובדים אצלם. הם לא יודעים כי הם מוציאים למכרז, עמותה זוכה במכרז ומבחינתם העובד הסוציאלי יכול למות באותו מכהן בתפקידו. הם לא ידעו שהוא מת כי אמנם הוא עובד בלשכת הרווחה אבל הם לא מכירים בו והם לא מכירים בקיומו. הם התקשרו עם עמותה. צריך לנער את השיח השקרי הזה ובטח עכשיו.

            כולם מדברים על עובדי קבלן, כולם נורא מרחמים על עובדי קבלן ואומרים אוי, אוי, אוי, אבל הדבר הזה נובע מאידיאולוגיה. זה לא סתם שיש איזה כשל קטן ואנחנו נחוקק חוק קטן וכל סוגיית עובדי הקבלן תיפתר. לא. זה מה שהם רוצים. הם רוצים את המצב כך. הם רוצים לא לראות את שמונים העובדים האלה ברוטנברג, כמשל, ויש מאות אלפים כאלה.

            תשאל את אילן כמה עובדים של נותני שירותים עובדים אצלו באמת. לא אצלך, אילן, אלא במדינה. הוא לא ידע להגיד לך. אני יכולה להגיד עכשיו שמיליון עובדים מועסקים כך ואף אחד לא יוכל לסתור אותי בכלל כי הם לא רוצים לדעת כמה עובדים הם מעסיקים בצורה כזאת.

היו"ר משה גפני:

            עובדי קבלן?

שלי יחימוביץ:

            אני מדברת על נותני שירותים. נקרא להם בשם שהגנרי שלהם. הוא לא יודע כמה עובדים בחברת חשמל, הוא לא יודע כמה עובדים בתאגידים, הוא לא יודע כמה עובדות סוציאליות מועסקות כך, הוא לא יודע כמה מתכנתים מועסקים כך, הוא לא יודע והוא לא רוצה לדעת. הרי אם הוא ידע, היה אחריות מזמין.

לכן כל הדוח הזה הוא חתיכת שקר אחד גדול, מלווה בדברי הסתה נגד עבודה מאורגנת, נגד עובדי מדינה, יש כאן אידיאולוגיה של שנאת השירות הציבורי. הרי מבחינת הרטוריקה שלהם והאמונה שלהם – לא, אילן בחור מאוד טוב, באמת, הוא טוב והגון אבל זה לא עניין של אישיות.

אילן לוין:

            לרגע חשבתי שאני עובד אצל איזה טייקון.

שלי יחימוביץ:

            לא. זה לא עניין של מבנה אישיות. אילן הוא בחור טוב והגון וכל המשא ומתן שלי על תיקון החוק היה ומתן שקוף, גלוי וטוב, אבל אני מדברת כאן על אידיאולוגיה. היא שליח של שיטה והשיטה הזאת היא שיטה שדוגלת בהמשך העיוורון.

            הממשלה נאבקת בעוני. איך אתה יכול להיאבק בעוני כשאתה במו ידיך מייצר כל הזמן עוד ועוד עובדים עניים?

            יש לי עוד הרבה מה לומר.

היו"ר משה גפני:

            אין לנו הרבה זמן. אני רוצה להגיע למסקנות.

שלי יחימוביץ:

            בסדר. אני אפילו לא אדבר על השכר הגבוה באמת כמו שאמרה זהבה, ובצדק. השכר בחברות הציבוריות שנסחרות בבורסה. על מה אתם מדברים אתנו? שני מיליון שקלים לדוד עזריאלי, שני מיליון שקלים לניר גלעד, מיליון ו-800 אלף שקלים לעקיבא מוזס, מיליון ו-300 אלף שקלים לאליעזר שקדי.

אילן לוין:

זה לחודש, לא?

שלי יחימוביץ:

            לחודש. אמנם כאן יושב הממונה על השכר, אבל האוצר הוא גם הרגלטור.

היו"ר משה גפני:

            הזכרת גם את אלי יונס?

שלי יחימוביץ:

            אתה רוצה שאני אזכיר גם אותו?

היו"ר משה גפני:

            אני לא רוצה. אני רק שאלתי אם אמרת.

שלי יחימוביץ:

            אלי יונס, רק מיליון ו-100 אלף שקלים לחודש.

היו"ר משה גפני:

            יותר. מאיפה את קוראת את זה?

שלי יחימוביץ:

            מהדוח האחרון.

זהבה גלאון:

            מאז המשכורת עלתה.

שלי יחימוביץ:

            ברור שמאז המשכורת עלתה. גפני, ממש לסיום. במקום לנתח את הדוח הזה, אנחנו צריכים לדבר על הדבר האמיתי והדבר האמיתי הוא שלמדינה יש פחות ופחות עובדים משלה ויותר ויותר עבדים שהיא מסרבת להכיר בקיומם. את השקר הזה צריך להפסיק.