שלי על המאגר הביומטרי: "זו 1984 של אורוול. פתח למדינה טוטליטארית, שבה נרמסות חרויות יסוד של האדם והוא פוטנציאל קבוע למעקב יומיומי בלא ידיעתו"

4 בינואר, 2012

שלי במאמר בדמרקר ובבלוג על המאגר הביומטרי: "כל ילד יודע שיש רק שלוש דרכים לאבטח מחשב: לא לקנות אותו, לא לחבר אותו לחשמל, או לחילופין להחזיק אותו נעול בלי לחבר אותו לשום רשת, לעולם.. שאלת היסוד היא עצם זכותה של המדינה להחזיק במאגר כזה, המקנה לה כוח לא מרוסן לא רק כלפי עבריינים, אלא כלפי כל אדם.. זו 1984 של אורוול. פתח למדינה טוטליטארית, שבה נרמסות חרויות יסוד של האדם והוא פוטנציאל קבוע למעקב יומיומי בלא ידיעתו. חמור מכך, זה לא יגמר במדינה ולא ישאר בידיה. בעולם שבו תאגידים גדולים ובעלי הון משפיעים על מערכות פוליטיות ומעצבים אותן בכוחו של הממון ועל פי צרכיו - זה רק עניין של זמן עד שהמאגרים האלה יועברו לידי אותם כוחות ממש. זו גם לא משאת נפשנו לראות את שמותיהם, כתובתם, תמונתם וטביעת האצבע של חיילי צה"ל למשל – נופלים בידי החיזבאללה"

 

מגדל בבל ביומטרי

 


"הבה נבנה לנו מאגר ביומטרי וראשו בשמים" הוא פראפרזה יפה ומדוייקת שטבעו בלוגרים על המאגר הביומטרי , תוך שהם משווים אותו למגדל בבל, שנבנה ביוהרה ובבורות. בימים אלה, בעקבות חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, נבנה בישראל מאגר הכולל את פרטיהם, טביעות אצבעותיהם ותמונתם לא של עבריינים מבוקשים – אלא של כלל אזרחי המדינה. פריצת האקרים סעודיים למאגר מידע מאובטח והצפת הרשת בפרטיהם של עשרות אלפי ישראלים, לרבות מספרי כרטיסי האשראי שלהם היא צפירת אזעקה להקפיא בדחיפות את הקמת המאגר.

דווקא כמי שפרטיה ופרטי כרטיס האשראי שלה רצים עכשיו ברשת במסגרת היוזמה הסעודית – אני מאמינה שסוגיית כרטיס האשראי הפרוץ שלי ושל רבים אחרים היא פחות חשובה. חברות האשראי יפצו אותנו. יותר מדאיגה העובדה שמאגרי המידע הולכים ונעשים מפלצתיים ומפורטים יותר, טרף למניפולציות של עבריינים, גורמים עוינים, וסתם לרדיפת בצע. ועוד יותר מדאיג, שבמקרה הזה אין טעם לקרוא למדינה שתושיע אותנו ותעשה סדר, כרגולטור. משום שהמדינה במו ידיה, בעצם הקמת המאגר הביומטרי, יוצרת את הסיכון החמור ביותר לכבוד האדם, שלומו, זכויותיו ופרטיותו.

התואנה לחקיקה היתה הפרימיטיביות של תעודות הזהות שלנו והצורך להחליפן בתעודות עם זיהוי ביומטרי. זה נכון, אלא שאין שום קשר בין אמצעי זיהוי ביומטריים ובין הקמת מאגר מידע מרכזי. למעשה אין מדינה מערבית, לרבות אלה המנפיקות תעודות זהות חכמות עם אמצעי זיהוי ביומטריים – שמעלה על דעתה להחזיק במפלצת כוח טוטליטארית שכזאת.

הבטיחו לנו שהמאגר יהיה מאובטח טוטאלית. אירועי הלילה מבהירים שאין חיה כזאת. כל ילד יודע שיש רק שלוש דרכים לאבטח מחשב: לא לקנות אותו, לא לחבר אותו לחשמל, או לחילופין להחזיק אותו נעול בכספת על מבלי לחבר אותו לשום רשת, לעולם. פעילות יסודית של גורם אינטרסנטי רב ממון, פעילות עויינת, טכנאי של ספק תוכנה חיצוני שרוצה לסדר את עתידו הכלכלי, או אפילו עובד קבלן מותש המועסק במשרד הפנים ומרוויח 22 שקלים בשעה ומחליט שלעזאזל המערכת – כל אלה או סתם רצף טעויות אנוש – יכולים להביא לקריסתה של כל חומת מגן. הנזק יהיה בלתי הפיך ובלתי נתן לתיקון עד סוף ימי חייהם של כל מי שכלולים במאגר המידע. כרטיס אשראי אפשר לבטל. סיסמא מזהה אפשר לשנות בקלות. אפילו מחתימה אישית אפשר להפרד בצער. אבל מטביעת אצבע ומתוי פנים לעולם לא. אלא אם אתם טרוריסטים בינלאומיים או עברייני על, מה שרובנו לא.

שאלת היסוד היא עצם זכותה של המדינה להחזיק במאגר כזה, המקנה לה כוח לא מרוסן לא רק כלפי עבריינים, אלא כלפי כל אדם. בקלות בלתי נסבלת ובמדרון חלקלק יכול המאגר להפוך לאמצעי מעקב. קודם אחרי פושעים, אחר כך אחר מפגינים, וכן הלאה. זו 1984 של אורוול. פתח למדינה טוטליטארית, שבה נרמסות חרויות יסוד של האדם והוא פוטנציאל קבוע למעקב יומיומי בלא ידיעתו. חמור מכך, זה לא יגמר במדינה ולא ישאר בידיה. בעולם שבו תאגידים גדולים ובעלי הון משפיעים על מערכות פוליטיות ומעצבים אותן בכוחו של הממון ועל פי צרכיו - זה רק עניין של זמן עד שהמאגרים האלה יועברו לידי אותם כוחות ממש. זו גם לא משאת נפשנו לראות את שמותיהם, כתובתם, תמונתם וטביעת האצבע של חיילי צה"ל למשל – נופלים בידי החיזבאללה.

זרימת המידע החופשי ברשת, והרשתות החברתיות - הן הזדמנות לאחת משעותיה היפות של ההיסטוריה האנושית. בקלות, אם לא נגן על הציבור, הן יכולות להפוך לאמצעי של כאוס, דיכוי ושליטה.

 

מאמר דומה של שלי פורסם הבוקר בדמרקר.