שלי במליאת הכנסת על מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי

13 בינואר, 2012

 

הישיבה השלוש-מאות-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה
יום רביעי, ט"ז בטבת התשע"ב (11 בינואר 2012)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
הצעות לסדר-היום


מקרי האפליה והגזענות כלפי עולי אתיופיה בקריית-מלאכי


שלי יחימוביץ (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דווקא במדינת ישראל, מדינה שהיתה למדינת מקלט למי שספגו את גילויי הגזענות החמורים והקשים ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית, דווקא במדינה שלנו יש לנו חובה מוסרית עמוקה להילחם מלחמת שמד נגד הגזענות. ודווקא במדינה שלנו, זו שנקבצו בה אודים מוצלים מגילוי הגזענות החמור ביותר בהיסטוריה האנושית, דווקא במדינה שלנו שבים וצצים בכל פעם גילויי גזענות מכוערים, כמו הגזענות הזאת שנחשפה בקריית-מלאכי, אבל היא נחשפת גם בתל-אביב באותה מידה בדיוק. והגזענות הזאת היא גזענות כלפי אתיופים; והגזענות הזאת היא גזענות כלפי ערבים; והגזענות הזאת היא גם גזענות כלפי חרדים, כשקוראים להם ג'וקים ומקקים, וזה עובר ככה ליד האוזן כ-insert בכתבה, בלי שאף אחד שם לב; והגזענות הזאת חלה כמעט על כל מיעוט במדינת ישראל. בעצם, היחידים שמחוסנים ממנה הם גברים יהודים אשכנזים. כמה אחוזים מאזרחי מדינת ישראל הם גברים יהודים אשכנזים? 15%? כל היתר חשופים לגילויים של גזענות והדרה כל הזמן, כל הזמן.

סוגיית עולי אתיופיה. היום, בוועדת הקליטה, היה דיון רחב ממדים. השתתפו בו הרבה מאוד אנשים. אמרו חלק מהאורחים שצריך לחוקק חוקים נגד אפליית עולים מאתיופיה. יש כל כך הרבה חוקים. באמת, החקיקה שלנו מצוינת. קודם כול, יש חקיקה נגד גזענות, נגד גילויים של גזענות. אני בעצמי חוקקתי יחד עם שלמה מולה את חוק מניעת אפליה בכניסה למקומות ציבוריים, אם בריכות שחייה ואם מועדונים. איך בסוף הצלחנו להבקיע ולקבל את הסכמת המשרד לביטחון פנים לחקיקה הזאת? כי באו, התייצבו אצלנו שני בחורים בני 30, בוגרי סיירת מטכ"ל, רואי-חשבון במקצועם, שהלכו יחד יום אחד למועדון – אחד נשאר בחוץ ושני נכנס. למה? כי אחד היה אתיופי והשני היה יהודי אשכנזי לבן עור. פשוט מאוד. והשניים האלה עזרו לנו בקידום החוק, והיו קבוצת לובי חזקה מאוד של שניים.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

למה הוא נכנס?

שלי יחימוביץ (העבודה):

מה השאלה?

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

למה האשכנזי הזה נכנס למועדון?

היו"ר גאלב מג'אדלה:

למה הסכים, אתה מתכוון.

רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):

למה הוא הסכים להיכנס?

שלי יחימוביץ (העבודה):

לא, הוא לא הסכים, זה היה סיפור שלם. הוא נכנס, חשב שהחבר שלו מאחוריו, ואז הוא הבין שלא נתנו לחבר שלו להיכנס, ויצא ודרש להכניס את החבר שלו, ואז המאבטח גם הכניס לו אגרוף בפנים, והוגש כתב אישום נגד המאבטח, והסיפור מאוד ארוך. הם החליטו לא להסתפק בסיפור המקומם שלהם וגם לא סתם לתבוע תביעה כספית, אלא לעזור לנו לקדם את החוק. זה הסיפור.

יחד עם חברתי חברת הכנסת מרינה סולודקין חוקקנו חוק למניעת אפליה בקבלה לעבודה, והרחבנו את החוק הזה לכל שלבי העבודה. חוקים יש הרבה מאוד. הם לא יועילו אם לא תהיה רשות מבצעת שתיישם אותם, ורשות מבצעת אחראית היא לא רק אכיפת חוקים אלא גם קבלת אחריות של המדינה לקבוצות האלה, שהן מודרות כל הזמן ומופלות כל הזמן. חבר הכנסת מולה סיפר כאן, זה אחר זה, כמה סיפורים מסמרי שיער איך המערכת מייצרת את הגזענות הזאת בעצמה.

גזענות על ביטוייה החיצוניים כמו שראינו אותה, עם כתובות הנאצה ועם הדרה של אנשים בשל צבעם במקומות מסוימים, היא הגילוי הבוטה והנראה לעין. אבל למדינה יש כאן אחריות. נכון שהיא לא יכולה לשלוט על הגזענות הקטנה שבלב, אבל תראו, הכול קשור. תראו מה קרה כאן בשבוע האחרון. אושר החוק למניעת הסתננות, שכמובן הצבעתי נגדו, ולא אאריך עליו את הדיבור, אבל איך מממנים את החוק הזה? באמצעות קיצוץ של 2% בתקציב, כשיומיים קודם קוצצו עוד 4% בתקציב. קיצוץ של 6% בתקציב בשבוע אחד – אתם מבינים את המשמעות של זה? הקיצוץ הזה הוא קיצוץ במערכת החינוך, קיצוץ ברווחה, קיצוץ בתקציבי קליטה ועלייה, ואותם עולים שממילא גרים בשכונות מצוקה וממילא ההורים של התלמידים לא יכולים להוציא מכיסם לחינוך משלים, סופגים עוד ועוד קיצוצים, והקבוצות האלה הולכות ומוזנחות ומופקרות עוד ועוד.

היום בוועדה היה דיון לאן הולכים כספי התרומות לקהילה של עולי אתיופיה. למה? למה תרומות? למה צריך לדאוג לעולי אתיופיה מכספי תרומות? האין זו חובתה של המדינה? המדינה מתנערת מהחוב הזה שעה שהיא מקצצת השבוע 6% בתקציב המדינה. הדברים האלה קשורים זה בזה קשר בל יינתק.

היו"ר גאלב מג'אדלה:

תודה רבה.