שלי בוועדת הקליטה של הכנסת על הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים - מקרה קריית מלאכי: "יש כאן סוגיה הרבה יותר מבנית של התנערות המדינה מאחריות"

11 בינואר, 2012

הכנסת השמונה-עשרה


פרוטוקול מס' 227
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, ט"ז בטבת התשע"ב (11 בינואר 2012), שעה 10:00

 

סדר היום:
הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים – מקרה קריית מלאכי


נכחו:
חברי הוועדה:
דני דנון – היו"ר
עינת וילף
אברהם מיכאלי
מרינה סולודקין
יוליה שמאלוב-ברקוביץ

חה"כ נינו אבסדזה
חה"כ רחל אדטו
חה"כ אריה ביבי
חה"כ רוני בר-און
חה"כ משה גפני
חה"כ ניצן הורוביץ
חה"כ מגלי והבה
חה"כ נסים זאב
חה"כ דב חנין
חה"כ שלי יחימוביץ
חה"כ שלמה מולה
חה"כ פניה קירשנבאום
חה"כ נחמן שי

 

הדרת יוצאי אתיופיה משכונות מגורים - מקרה קריית מלאכי



היו"ר דני דנון:

חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה.

שלי יחימוביץ:

איפה גדי? גדי מאחורי?

היו"ר דני דנון:

הוא מאחוריך.

שלי יחימוביץ:

אני רוצה לומר לגדי שלהסתפק בזה שחברי כנסת יוציאו הודעת גינוי זה התביעה הכי קלושה שאפשר לתבוע מחברי כנסת. אין דבר קל יותר מלהוציא הודעת גינוי, אס.אם.אס. קטן אחד והכול מסודר. המחויבות שלנו היא הרבה-הרבה יותר עמוקה מהוצאת הודעות גינוי, שזה השלב המקדמי והקל ביותר בעבודתו של חבר הכנסת. לחברי כנסת יש כלים פרלמנטריים כדי להילחם על השקפת עולמם. הכלי הפרלמנטרי הבסיסי הוא הצעה לסדר, אני הגשתי הצעה לסדר, וחברי כנסת נוספים. אגב, הפגנות זה כלי ששמור לציבור. חברי כנסת יכולים לבוא מדי פעם להפגנות, אבל חברי כנסת לא צריכים לבלות את חייהם בהפגנות. הם צריכים להיות כאן בבית הזה, לחוקק חוקים ולעשות את עבודתם. לכן קיבלנו את הכלים הייחודיים האלה, 120 איש, ובכלים הייחודיים האלה אנחנו צריכים להשתמש כמיטב יכולתנו. הכלי של הפגנה, הוא כלי שנמצא בידי כל הציבור וטוב שהוא נמצא, כי אנחנו מדינה דמוקרטית.

רוני בר-און:

הפגנות הן נגדנו, שנתקן את מה שמקולקל. אנחנו המחליטים ולא המפגינים.

שלי יחימוביץ:

וזה אפילו, במידה רבה, אבסורד כשפוליטיקאים הולכים להפגנות. כיוון שהם הולכים להפגין בעצם נגד עצמם. לכן, בואו נשים את הדברים במקום.

אמר כאן דסה שצריך לחוקק חוקים. יש המון חוקים - - - רק לפני שנה חבר הכנסת שלמה מולה ואני חוקקנו את החוק למניעת אפליה בכניסה למקומות ציבוריים - -

קריאה:

חוק חשוב מאוד.
שלי יחימוביץ:

- - גם בבריכות שחייה, וגם מועדונים. זאת הגזענות הנראית לעין והגלויה, ולמה בכלל הצלחנו לחוקק את החוק הזה אחרי עשרה מדורי גיהינום ולא שבעה? כיוון שבאו לנו במזל זוג חברים בני 30 יוצאי סיירת מטכ"ל, רואי-חשבון במקצועם, חברים המון שנים, שבאו יחד למועדון, אחד נכנס והשני לא. כי אחד היה אתיופי, והשני היה אשכנזי. והם עזרו לנו לקדם את המהלך הזה עד לסיום החקיקה.

חברת הכנסת מרינה סולודקין ואני חוקקנו חוק למניעת אפליה בקבלה לעבודה. מרגע הריאיון ועד רגע הפיטורים, והוא כולל גם את הקריטריון של מוצא. ויש חקיקה עוד למכביר, אני בטוחה שיושבים כאן חברי כנסת נוספים שחוקקו. סוגיית החקיקה היא לא הסוגיה, מה גם שיש חוק נגד גזענות. קודם כל, יש סוגיית אכיפה, והנה כבר אנחנו שומעים שהמשטרה אוכפת לרגל המחאה את החקיקה נגד גזענות, וטוב שכך. טוב שהחוקים לא יישארו "אות מידע" אלא ייעשה בהם שימוש על-ידי הרשות המבצעת, ואני שמחה לשמוע שנעשה שימוש בחוק הזה.

גזענות זו תופעה נתעבת, נתעבת באמת. תחושת זילות של קבוצה אחת באוכלוסייה על פני קבוצה אחרת – זילות, התנשאות, ביזוי, השפלה, הדרה, בגלל צבעה, בגלל השתייכותה – אלה דברים שאנחנו לא יכולים לסבול. בוודאי לא במדינה שלנו, מדינה שחוותה את הגזענות באופן העמוק והנורא ביותר. חלה עלינו חובה לתקן את העוולות האלה, להיות שמן הסיכה בדברים האלה.

קריאה:

חובת יתר.

שלי יחימוביץ:

להיות חברת מופת ולהוות דוגמה. והנה אנחנו שוב ושוב נופלים בתהום הזאת של הגזענות. אני רוצה לגנות כאן באופן עמוק כל גילוי של גזענות, בוודאי כלפי יוצאי אתיופיה. הגזענות הזאת קיימת בכל מקום: היא קיימת כלפי ערבים באופן קיצוני ביותר כשמסרבים למכור להם דירות; היא קיימת כלפי חרדים כשקוראים להם כבדרך אגב "ג'וקים" ו"מקקים" - -

רוני בר-און:

או "שחורים".

שלי יחימוביץ:

- - ואף אחד לא מהסה, אף אחד לא אומר: דברים כאלה לא ייאמרו; היא קיימת כלפי נשים כשאוסרים עליהן ללכת במדרכה – ואנחנו צריכים לגנות את הגזענות הזאת מכל וכל.

אבל זה הרובד הגלוי. מעבר לכל זה יש כאן סוגיה הרבה יותר מבנית של התנערות המדינה מאחריות. שמעתי כאן את הוויכוח אם הקרן שתורמים לה ככה וככה, עשתה או לא עשתה. זה בכלל לא תפקיד של קרנות, ולא תפקיד של עמותות, זה התפקיד של המדינה והמדינה הולכת ומתנערת מהאחריות הזאת. לכאורה, אין קשר בין הדברים. אתמול בלילה עבר החוק למניעת הסתננות, איך מממנים את החוק הזה? באמצעות קיצוץ של 2% בתקציב. באותו שבוע קוצצו עוד 4% בתקציב. קיצוץ של 6% בבסיס התקציב פוגע בכם, כי הוא מקטין את היכולת של המדינה לטפל בחינוך, לטפל דרך הרווחה, לטפל דרך משרד העלייה והקליטה. לכן, אנחנו נתפסים ובצדק, כשיש את הגילוי הקיצוני והנורא הזה של הגזענות, אבל צריך תמיד לזכור שכדי שהדברים האלה יתוקנו, השיטה תתוקן בבסיסה, ולא ימשיכו למנוע מכם ומקבוצות אחרות את מה שהמדינה חייבת לכם בדין.

היו"ר דני דנון:

תודה רבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ.