שלי על הפטור ממס לחברות הגדולות: "יצאתם מדעתכם?!"

6 באוגוסט, 2012

יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' במליאת הכנסת על אישור הפטור ממס לחברות הבינלאומיות:

 

 

 

גברתי היושבת ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן השר. תגידו, אתם יצאתם מדעתכם? יצאתם מדעתכם? יצאתם מדעתכם? תארו לעצמכם עכשיו בעל חנות מכולת, המכולת ליד הבית שלי, של האחים אבי ואורן. תארו לעצמכם שהם היו משלמים מס של 3% במשך שנה, אחרי שנה והיו מגיעים להסכם עם שלטונות המס, שביום שהם יחלקו את הרווחים הם יחזירו וישלימו ל-25%. אז מגיע יום התשלום וראש הממשלה בנימין נתניהו מחוקק במיוחד בשביל אבי ואורן, חוק מיוחד, שבו הוא מוחל להם על כל חובותיהם ושומט אותם רטרואקטיבית.

עכשיו, הם כבר חייבים. על-פי חוק הם כבר צברו חוב למס הכנסה, הם צריכים לשלם את הכסף. באופן לא חוקתי ולא חוקי מחוקקים חוק רטרואקטיבי כדי לפתור אותם בדיעבד מהחובות שהם כבר חייבים למס הכנסה. לא יהיו חייבים בעתיד, חייבים כי הם לא שילמו במשך שנים.

אתה יודע מה? אני מתפלאת עליך. אתה מייצג אוכלוסייה חלשה. הבוחרים שלך הם אנשים עניים בחלקים גדולים מהם, או מעמד ביניים נמוך. עומד ראש הממשלה, הוא צריך לבחור במה למלא את הבור. האם למלא את הבור בהטלת מע"מ על מצרכי מזון, על מצרכי בסיס? או אולי להגיש שומה ולגבות חובות שמגיעים כחוק למדינה? במה יבחר ראש הממשלה? הבה ונתלבט ונתחבט במה הוא יבחר. האם לגבות את עשרות המיליארדים שמגיעים למדינה על-פי חוק, או להטיל עוד אחוז מע"מ על המשפחות העניות ביותר.

במה הוא בוחר? אתם לא מתביישים? זאת טעות כלכלית, זאת טעות חברתית, זאת טעות מוסרית. זה לא שוויוני, זה לא חוקתי. איך אתם מעזים לפטור רטרואקטיבית את החברות העשירות והמבוססות ביותר?

אתה יודע מה? אני דיברתי עם מנכ"ל אחת החברות האלה. הוא אמר לי: חיכינו להזדמנות, הכסף ישב. חיכינו להזדמנות. חשבנו, הוא אמר בגילוי לב, היינו מוכנים להתפשר וחשבנו שיגידו לנו: תשלמו 10% מס. היינו מסכימים. פתאום מביאים לנו את המתנה הזאת. למה שנגיד לא?

עכשיו אתה אומר: נגיד שהייתם פוטרים רטרואקטיבית מתשלום מס שמגיע כחוק ומחוקקים חוק מיוחד רטרואקטיבי לא חוקתי. אבל מתנים את העובדה שהכסף ישוחרר בהשקעה בארץ, בתעשייה כחול לבן שתעסיק אנשים, שתסייע לצמיחה.

לא, אפילו את זה אתם לא עושים! אתם פשוט יצאתם מדעתכם. הייתי אומרת, מילא, גם מתנות לעשירים, לחגורת השומן, אבל בכל זאת, ייקחו את הכסף, ישקיעו אותו בתעשייה הישראלית. אפילו את הדבר הזה אתם לא עושים. מה עובר בראשיכם, אני שואלת את עצמי. איך אתם מעזים בכלל? איך לא יבשה ידכם בוועדת שרים לחקיקה של כל השרים החברתיים שהצביעו שם בעד החוק הזה שנחקק במיוחד לטובת העשירים והחזקים במיוחד?

עכשיו, תראו, קוראים לזה רווחים כלואים. כן, 120 מיליארד רווחים כלואים. הם כלואים? לא כלואים. מה, הם כלואים בכלא? מה גם שחלק מהם כבר הוצאו. החוק אומר – החוק לעידוד השקעות הון מגדיר מפורשות מה המשמעות של דיבידנד, והגדרת החוק היא מאוד רחבה. על-פי הגדרת החוק הרחבה בעצם חלק גדול מהכסף הזה כבר בכלל לא כלוא, הוא שוחרר. הוא חולק על-ידי החברות האלה לחברות בנות, ולחברות אימהות, והוא הושקע, ואפשר להוציא עליו כאן ועכשיו שומה - כאן ועכשיו שומת מס הכנסה ולגבות את הכסף. אני לא מדברת על החובות ששוכבים ומחכים לאותה מתנה מופלאה, שהם משפשפים את עיניהם ולא מאמינים למזלם הטוב. אני מדברת על מה שכבר יצא, ועל מה שבמשמעות המרחיבה של החוק אפשר להוציא עליו שומה ולגבות את הכסף. מה אמורים לחשוב בני תמותה רגילים, שמשלמים מס הכנסה רגיל, שמשלמים מס חברות רגיל של 25%? מה הם אמורים לחשוב?

משפט אחד, ברשותך, לסיום. כבר אמרתי הרי מה צורם כאן במיוחד, כי זה היה צורם בכל מקרה – שאתם עומדים על שפתות בור ותוהים במה נמלא את הבור - בכסף של העניים או בכסף של העשירים? ברור שבכסף של העניים, וגם נחלק את המתנה הזאת לחברות.

עכשיו, הטיעון הזה שאין ארוחות חינם - מתברר שיש ארוחות חינם. אבל לא רק שהציבור הרחב לא נהנה מהסעודה הזאת, הוא ממשיך לממן מכספו הדל ארוחות חינם של עשירים. תודה רבה.