שלי על האפשרות של מבצע קרקעי: "כל האופציות על השולחן. שמירה על עמימות טובה לנו ומחזקת את כושר ההרתעה שלנו"

19 בנובמבר, 2012

 

שלי בריאיון לדוד ויצטום בערוץ 1:

 

 

את שומעת מצד אחד את קולות הנפץ שעדיין נשמעים גם בדרום וגם בעזה. מצד שני את תחילתו של איזשהו סוג של דיון על השלב שאחרי. את חושבת שכבר מיצינו את המטרות הצבאיות?

אני לא מתכוונת לתת עצות מבצעיות לצה"ל ואני חושבת שגם בסיטואציה הנוכחית, שהיא סיטואציה רגישה, סיטואציית מפתח, האם אנחנו הולכים לקראת הסכמות והפסקת אש ארוכת טווח, או לקראת החמרה של המבצע? בסיטואציה הזאת נכון שכמו שאומרים לגבי זירה אחרת, כל האופציות יהיו על השולחן. שמירה על עמימות היא דווקא טובה לנו ומחזקת את כושר ההרתעה שלנו. צריך כל הזמן לשאוף כמובן לחתור להסכמות בשיתוף הקהילייה הבינלאומית ובאופן שלא ישיג איזה תיקון קוסמטי לתושבים כאן שהם באמת שבעי מטחים ושבעי ישיבה בממ"דים ובמקלטים וגם לצערי אבידות, ויבטיח להם שקט לתקופה ארוכה מאוד.

אבל שבכל זאת יש כאן איזשהו סוג של סתירה שאני מזהה בהתבטאויות הרשמיות של הממשלה. מצד אחד הם אומרים - אנחנו רוצים להוריד את החמאס על הברכיים עד שיניף את הדגל הלבן. מצד שני, הרי החמאס הוא זה שבעתיד, בכל הסדר שיהיה, צריך לנצור את האש וגם לדאוג לכך שהארגונים הקיצוניים ממנו ינצרו את האש. אותם ארגונים שמזוהים עם איראן ולא עם מצרים של מורסי.

צריך לזכור שגם החמאס, הוא אמנם ממשלה נבחרת, אגב בזה גם חולשתו, כי חוץ מהעובדה שהוא פועל כארגון טרור, יש לו גם אחריות על שלום אזרחיו, על מים, על אוכל, על חשמל ולכן זאת גם נקודת תורפה. אם אתה שואל אותי על מו"מ מדיני עם החמאס, זה לא בא בחשבון, הם לא ישות מדינית והם מתנהגים כארגון טרור. אבל אין שום ספק שבסופו של דבר, מי שיצטרך להפעיל את מנופי הלחץ על החמאס תהיה הקהילייה הבינלאומית ובראשה ארה"ב. ואם אנחנו מדברים על מעצמות איזוריות אנחנו מדברים על תורכיה ועל מצרים והן אלה שיצטרכו להגיע לידי הסכמות שבסופן באמת ייכון כאן שקט לתקופה ארוכה מאוד.

אנחנו רואים עכשיו רכבת אווירות שמגיעה לישראל, שרי חוץ, מנהיגים, מתווכים. מה תגידי להם כשהם יפגשו איתך בפגישות המדיניות שמנהלים?

אנחנו זקוקים לקהילייה הבינלאומית והיתרון של המבצע הזה, שאני מגבה אותו, ואת מטרותיו שהם מטרות רציונליות ומדודות, אף אחד לא מדבר על מיטוט החמאס וגם, אני חושבת שיש הסכמה נרחבת שכל מני מטרות שהן פנטזיונריות לא עומדות על הפרק. המטרות של המבצע הן מטרות שאני מזדהה איתן, הן מדודות, ובראשן כמובן השבת השקט לדרום. והעובדה שהמטרות הן מדודות והעובדה שהמבצע הוא מבוקר וכמעט ולא נפגעים בו חפים מפשע, באמת יוצרת סיטואציה יוצאת דופן שבה הקהילייה הבינלאומית עומדת לימיננו ומגבה אותנו. את הגיבוי הזה של מנהיגי העולם צריך לקחת ולהפוך למנוף שבסיועו נשיג את ההסדר ארוך הטווח שיביא לאותו שקט ואין ספק שהקהילייה הבינלאומית משחקת כאן תפקיד מפתח ראשון במעלה ואת התמיכה שלהן צריך למנף ולנצל.

מדברים על כך שכשהתותחים רועמים הבחירות שקטות אבל מצד שני, את יודעת, לפחות מחוץ לארץ אני רואה כמה וכמה דיווחים, קריקטורות, פרשנויות, על כך שאולי מנסים קצת להאריך את המבצע כדי שבאמת סדר היום יהיה סדר יום ביטחוני כפי שהממשלה רוצה. השאלה היא עד כמה אפשר באמת עדיין לא לדחות את מועד הבחירות כלומר להשאיר את מועד הבחירות ובכל זאת להמשיך במבצע הזה.

אני מעריכה שגם הממשלה, אני לא מעריכה , אני יודעת שגם הממשלה, ואני אופוזיציה לממשלה ואני לא חוסכת את שבטי בימים כתיקונם, לא מראש הממשלה, בוודאי לא משר האוצר, לא משר הביטחון, אבל באמת בסיטואציה המיידית הזאת אנחנו נותנים גיבוי מלא לממשלה, בוודאי במסגרת ובתנאים שבהם המבצע הזה מתנהל עד עכשיו. אני מאמינה, דוד, שיש קשר ישיר בין חוסן חברתי, בין פרנסה בכבוד, קורת גג לראשך, יציבות תעסוקתית ובין חוסן ביטחוני. הם הולכים יד ביד, זה עם זה. והעובדה שיש לנו צבא כל כך חזק, מתוחכם, אינטיליגנטי, עם חיילים שמוכנים לסכן את חייהם בעבור המדינה, נובעת גם מהעובדה שאנחנו חברה חזקה, סולידארית ושני סדרי היום האלה, הכלכלי והחברתי והביטחוני והמדיני הולכים ביחד. הם לא שתי ישויות נפרדות שמתגוששות זו עם זו. ובאשר למועד הבחירות, הרי מטרתו של הטרור הוא לשבש את החיים, אנחנו לא צריכים להיכנע לשיבוש החיים הזה. לשאוף שהבחירות יהיו במועדן. כמובן, לעקוב אחרי המציאות ולהתעדכן או להתאים את עצמנו, אבל גם לעצב את המציאות במו ידינו.