שלי לערוץ 2: "מהלכי השבוע האחרון מערערים את האמון של הציבור בפוליטיקה. התחושה היא שצריך לשטוף את הזוהמה בצינור כיבוי"

9 בדצמבר, 2012

 

 

ביום שישי ישבתי עם המשפחה שלי ודיברתי עם חברים, והתחושה הכללית שלנו, גם שלי והיא מאוד תאמה את התחושות הכלליות, היא שצריך לקחת צינור כיבוי אש ולשטוף בזרם מאוד חזק את הזוהמה הפוליטית שהתרחשה בשבוע האחרון, ולא רק בשבוע האחרון - בשנה האחרונה. אני החלטתי שמעתה ואילך אני בוודאי לא תוקפת את מפלגות הגוש. יש לי יריב פוליטי ואידאולוגי, לא אישי, יריב אידאולוגי מאוד חזק ושמו בנימין נתניהו ובו אני הולכת להתמקד מעתה ואילך.

...

הרי למה אני בפוליטיקה? כדי לממש השקפת עולם וסדר יום. צריך להיות מתאם כלשהו בין השייכות המפלגתית לבין השקפת העולם, הדעות והאידאולוגיה. בשבוע שעבר ולא רק בשבוע הזה נוצרה איזו תחושה של בזאר טורקי שבו קונים ומוכרים ממניעים שהם אך ורק אישיים, לא אידאולוגיים ואפילו לא פוליטיים נקיים. הדבר הזה גורם נזק, כי אני מאוד מאמינה בפוליטיקה ככלי למימוש השקפת עולם ושבוע כזה מערער את האמון של הציבור בפוליטיקה. אני עובדת כל כך קשה לגרום לאנשים לחשוב שפוליטיקה זה דבר טוב כל עוד היא משרתת השקפת עולם והיא דרך לשינוי חברתי. לכן אני מרגישה צער על השבוע הזה.

תסבירי לנו מה בדיוק מנע ממך ומציפי לבני ומיאיר לפיד מלהתאחד ולהקים מפלגה אחת שתהווה גוש נגד למפלגה שהקימו נתניהו וליברמן, תייצר שני גושים גדולים ואנחנו כולנו נוכל להצביע או לזה או לזה.

אני לא יודעת אם כל המפלגות שמנית נכון שהן ילכו יחד, אבל אני יכולה להבטיח לך שעשיתי מאמצים גדולים על מנת להבטיח שהדבר הזה יקרה ואני חייבת להודות שאתה צודק - אין ספק שהקמת מפלגה נוספת עכשיו בגוש יש לה פוטנציאל של גרימת נזק. אני לא מודאגת מזה, כיוון שמפלגת העבודה מוסיפה להיות הגדולה, המובילה והשנייה בגודלה אחרי הליכוד עם התאוששות - זו כבר לא התאוששות, זה כבר פריחה ושגשוג ממש. ציבור המצביעים שלה מאוד יציב ובסופו של דבר מי שירצה לבוא לקלפי ולהכריע בין שתי דרכים יצטרך להכריע או העבודה בראשותי או הליכוד בראשות בנימין נתניהו.

...

עשו ניתוח בדה-מרקר בשבוע שעבר לתוכנית הכלכלית שלך. 138 מיליארד שקלים זה הסכום שלדעתך צריך להשקיע על פני חמש שנים. תוכנית מאוד מפורטת, הלוואי וכל המפלגות יציגו. הרבה שואלים מאיפה יבוא המימון ועל חשבון מה?

בבסיס התוכנית יש השקפה סוציאל-דמוקרטית שאומרת שוק חופשי ותחרות, ההון הוא מבורך כל עוד הוא לא יונק ערך לחברה אלא תורם ערך לחברה, אבל גם מדינה שאחראית לאזרחיה. מה שקרה בעשור האחרון, העשור הכלכלי של נתניהו, זה שהנטו במשפחה נורמלית הלך וקטן והיא הפכה למשפחה שורדת במקום משפחה חיה, מתקיימת ומשגשגת.

באירופה ובארצות הברית כלכלות קרסו. זו הייתה הדרך להחזיק את המשק נושם.

צמיחה היא צמיחה אמיתית כשהיא מגדילה את מעמד הביניים ולא מקטינה אותו. ההכנסה הפנוייה של מעמד הביניים הלכה וקטנה, הוא לא מסוגל לרכוש קורת גג לראשו, הוא צריך לשלם מכיסו על בריאות וחינוך כשהוא כבר משלם עליהם מיסים. עולם העבודה שלו הלך ונשחק, גם מעמד הביניים ולא רק העניים מרוויחים פחות. באופן כללי הנטו של משפחה ממוצעת משכילה לא קיים יותר.

המטרה שלנו היא גם ערכית - גם לייצר כאן חברה טובה, צודקת, משגשגת ושיוויונית יותר שבה אין קומץ אנשים שאליהם זורם הכל ואילו מעמד הביניים והעניים הולכים ונשחקים, אבל גם אנחנו מדברים מאוד תכל'ס על איך נגדיל את הנטו של משפחה נורמלית ממוצעת גם באמצעות זה שהיא תצטרך לשלם פחות על שירותים שמגיעים לה בדין וגם באמצעות עולם עבודה שיוויוני יותר.

...

ספגתי על התוכנית גם ביקורת וגם המון שבחים. אני מוכנה לספוג המון ביקורת, אבל שיהיה דיון על הדבר הזה - כי הדיון הזה על החיים שלנו כאן זה דיון שנתניהו נורא לא רוצה לקיים. אתם תראו, קמפיין הבחירות יהיה רק על מדיני ובטחוני. איזור הטיפול בעניינים המדיניים הוא נורא נוח. יש בו כמה סיסמאות שאומרים וסוגרים עניין. כדי לקחת אחריות בתחום הכלכלי-חברתי על חייהם של בני אדם, על מכלול חייהם ולא רק הביטחון בגבולות אלא על כל החיים שלהם, צריך מורכבות הרבה יותר גדולה, ידע יותר גדול, מחוייבות יותר גדולה. אני תופסת את המנהיגות כאחריות על כל רכיבי חייו של האזרח.