שלי יחימוביץ' מברכת את הח"כ החדשה קארין אלהרר

23 בפברואר, 2013

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

 

אני מזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ לומר כמה מילות ברכה לטובתה של קארין אלהרר.

 

שלי יחימוביץ (העבודה):

 

יש לי הזכות לברך את קארין. שמחתי והייתי גאה על כך שנתבקשתי לברך אותך. אני חייבת לציין בגילוי לב שכשעברתי על רשימת הח"כים החדשים וחשבתי מי יהיה בעל-ברית לכל מיני מהלכים – ובחלק מהמקרים לא הכרתי במי מדובר, וקראתי ופשפשתי – הגעתי למסקנה שאת הכי קרובה אלי. ולכן, כשביקשו ממני היום לברך אותך, שמחתי מאוד.

 

אם יש איזשהו חוט מקשר ומוביל בכל הפעילות שלך למען שוויון בין בני-אדם, למען זכויותיהם, זה העובדה שלא מדובר בנדבה, לא מדובר באקט של חמלה מופגנת, לא מדובר במתנות לעניים; מדובר בפירוש בהעצמה, במתן כלים, בעמידה על זכויות, וזה עושה את ההבדל. יש תהום פעורה בין נדבה וצדקה לבין עשיית צדק. בכל מעשי ידייך עד היום היית עסוקה בעשיית צדק, בין אם בסיוע משפטי לחלשים, בין אם במעורבות סטודנטים בקהילה, בין אם בהקמת הקליניקות, בין אם בסיוע ותמיכה מבחוץ לחקיקה נרחבת שמביאה לידי ביטוי את אחריות המדינה לאזרחיה, בקליניקות לסיוע לאנשים עם מוגבלויות ולזכויות של קשישים וניצולי שואה. הכול ממקום של עוצמה וממקום של העצמה.

 

הסיפור האישי של קארין, שמשפחתה יושבת כאן עכשיו – ואני מברכת גם אתכם – הוא כמובן סיפור מפעים שמזמין הגדרות שהן מעבר לזמן ולמקום על גדלות הנפש, על אומץ הלב, על התעצומות, על ניצחון הרוח על הגוף. אפשר להשמיע עוד הרבה משפטים כאלה שמאפיינים הרואיות, אבל מה שמקסים ושובה לב אצל קארין עצמה, שהיא עושה כל הזמן הנמכה של ההרואיות; בפשטות, בצניעות, בטבעיות, כאילו משדרת "תרגיעו, אני לא כזה סיפור גדול".

 

ועוד יותר מעורר השראה, שהמאבק האישי לעצמאות, לחיים משגשגים, מאושרים, הוא רק שלב א', הוא רק היסודות, ושלב ב' הוא רתימת כל הכוחות הפנימיים האלה לטובת האחר, לטובת האחרים. המושג "אנחנו" בישראל הוא מושג מאוד מאוד מתעתע. כשאומרים "אנחנו", הביטוי הזה מכיל בדרך כלל את הקבוצה השלטת, הנראית לעין, היותר בטוחה בעצמה, היותר מודעת לזכויותיה, היותר חזקה מבחינה סוציו-אקונומית. קארין מרחיבה את המושג "אנחנו"; היא הולכת אל האחרים, היא מביאה אותם פנימה, היא מכניסה אותם אל תוך ה"אנחנו", בלי הבדלי גזע, דת ומין, ילדים, נכים, עניים, ניצולי שואה. ה"אנחנו" הוא כולם, ולהביא את כולם אל ה"אנחנו" זה מעשה כל כך כל כך חשוב בחברה הישראלית.

 

אני משוכנעת, קארין, שכאן, בכנסת, תמשיכי להושיט יד מעצימה, מתוך תפיסה ממלכתית ששמענו כאן את הנרטיב שלה – ושמחתי לשמוע אותו – מתוך תפיסה ממלכתית כוללת של אחריות המדינה לאזרחיה, של ערבות הדדית.

 

אני רוצה לסיים במשפט שאת עצמך אמרת בכתבה ששודרה לא מזמן ב-Ynet. אמרת לכתב כך – ובזה אסיים, בדברייך שלך: אני יודעת שמה שמעניין אותך ומסקרן את כולם עכשיו זה הסיפור האישי שלי, אבל עוד שנה אתה תשאל אותי רק על החוקים שלי ורק על העשייה שלי, וזה לא יעניין אותך יותר. בהצלחה.