שלי בנאום באירוע של חוג הארבעה בנובמבר במפלגת העבודה לציון יום הולדתו ה – 91 של יצחק רבין ז"ל:

1 במרץ, 2013

הבהרתי לראש הממשלה: והיה ויקרה מה שהסיכוי לו לצערי נראה קלוש, ונעמוד על סיפה של חתימה על הסדר מדיני – לא "דיגמון" של הסדר - נשקול מחדש את הצטרפותנו לממשלה מחדש. הלוואי שאתבדה ושבאמת נגיע לרגע הזה".

שלום לכולכם,

חברי חוג ארבעה בנובמבר, חברי כנסת,

אהרון ידלין יקירנו, שהיה שר החינוך בממשלת רבין הראשונה,

יו"ר הכנסת הזמני, ח"כ פואד בן אליעזר,  שר השיכון בממשלת רבין השנייה.

חברי מפלגה יקרים,

אוהביו של רבין ומוקירי זכרו,

קודם כל אני רוצה להודות לחברי חוג ה-4 בנובמבר בראשות אשר זנזורי שעושים עבודה חשובה ועקבית בהנחלת מורשתו של רבין במשך כל ימות השנה.

היום אנחנו מציינים את יום הולדתו ה-91 של  רה"מ ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, מנהיג מפלגת העבודה, מנהיגה של מדינת ישראל, ומי שזכרו יצרב בהיסטוריה של מנהיגי העולם. 

היום הוא לא יום השנה לרצח, ולכן ארשה לעצמי להרחיק מעט בדבריי מסיפור הרצח הנתעב, שהטיל כתם כבד על ההיסטוריה הקצרה של הדמוקרטיה שלנו וגדע את תהליך השלום בעודו באיבו, ורק לו ולהסתה שקדמה לו אפשר לייחד נאום שלם.

אנחנו מכירים היטב ונוהגים להזכיר את רבין של הקדנציה השנייה, של "ישראל מחכה לרבין", רבין המדינאי הוותיק והמנוסה והביטחוניסט המפוכח, שהוביל באומץ תהליך מדיני חסר תקדים ותהליך חברתי-כלכלי של שינוי סדר העדיפויות הלאומי.

אבל דווקא כאן נכון וראוי לציין לא רק אבל גם את רבין של הקדנציה הראשונה. עת הוביל את ישראל ספוגת ההלם של מלחמת יום הכיפורים תהליך שיקום מרשים.

גם אז הוא ידע לראות את המציאות נכוחה ולזהות את ההזדמנות ההיסטורית שעמדה בפניו, מסרב להיות עיוור כפי שהיו קודמיו לפעמים וכפי שהיו אלה שבאו אחריו. הוא היה בעל חזון אבל גם פוליטיקאי פרגמטי מאוד בעל יכולת ביצוע מרשימה. 
הוא חתר לייצר על חלקת הארץ המשותפת הזו מציאות חדשה: של שלום בר קיימא, של עמים שחיים זה לצד זה, משני עברי גבולות מוסכמים, תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים החיוניים של מדינת ישראל  ושיתוף פעולה כלכלי ותעשייתי נרחב לפיתוח האיזור כולו. 
את הניצנים של היכולת  הנדירה של רבין לחולל תהליכים ארוכי טווח אפשר למצוא כבר אז, כשרק הגיע אל החיים הפוליטיים.
הסכם הביניים שחתם  עם מצרים ב-1975 היה נדבך חשוב בהחזרת הדיאלוג עם מנהיגת העולם הערבי, מהזירה הצבאית – אל הזירה המדינית. 
הוא עשה את זה בלי לוותר על האינטרסים הבטחוניים של ישראל, ועמד על כך במו"מ שניהל הנרי קיסינג'ר,

אבל ברגע האמת הוא חתם על ההסכם. 
במידה רבה הייתה זו הסנונית הראשונה שבישרה שנתיים מאוחר יותר את ביקורו של סאדאת בירושלים שהסתיים לבסוף בהסכם השלום של בגין.
בקדנציה השנייה שלו רבין כבר היה נחוש יותר ועשה זאת באינטסיביות רבה, גם בשיחות עם הפלשתינים, גם בהסכם השלום עם ירדן וגם במו"מ שלא הבשיל עם סוריה.

רבין ביקש לייצב את המזרח התיכון על ידי סדרה של הסדרים מדיניים וביטחוניים. הוא ידע להנהיג מהלך כלל אזורי ולרקום רשת בריתות בעולם האיסלאמי.
מצרים הייתה שחקן מרכזי בהובלת תהליך השלום עם הפלשתינים, וגם יחסיו עם ההנהגה הטורקית ועם מלך ירדן סייעו לו להשיג פריצות דרך מדיניות.

אותם דברים שהיו חשובים אז חשובים באותה מידה גם עכשיו".

אבל החזון של רבין היה חזון כולל ומקיף לחברה הישראלית. 
הוא האמין בחברת המופת שצוירה על ידי בנימין זאב הרצל באלטנוילנד. חברה שמושתת על עקרונות השוויון והצדק החברתי.
אני רוצה לקרוא קטע מאחד מנאומיו:
  
"מול המציאות החדשה בעולם המשתנה,

עלינו לעצב דמות חדשה של יהודי וישראלי .

לשם כך עלינו לשנות דפוסי חשיבה שנטבעו

בנו במשך שנות האיבה. אנחנו צריכים

לחשוב אחרת. השלום מחייב עולם מושגים

חדש, הגדרות אחרות, חינוך והדרכה .

כך נחזור אל המקורות, אל החלום הציוני,

שימשיך את סיפור ההצלחה של שיבת ציון,

אל הפריחה הרוחנית, המוסרית,

הטכנולוגית והכלכלית, אל בניין החברה

הצודקת ששואפת לעילוי האדם. כך גם

נחזק את יסודות הדמוקרטיה במדינה

הדמוקרטית היחידה בחלק הזה של העולם.

עלינו לחיות במציאות חדשה. וכמהלך

ראשון במסגרת זו, הממשלה החליטה

לשנות סדרי עדיפויות לאומיים ולראות

בחינוך ובהשכלה הגבוהה מוקד להשקעה

בהון האנושי ".

רבין הבין שהבעיות החברתיות של מדינת ישראל הן בעיות לאומיות. היה ברור לו שהמהלך המדיני שהוביל לא יהיה שלם בלי תיקון חברתי כלכלי עמוק.

שני מליארד שקלים הוא הפנה למערכת החינוך, כי ראה במערכת החינוך הציבורי תשתית רוחנית חיונית לבניינה של מדינת ישראל.   עוד שני מיליארד שקלים הוא השקיע בתשתיות פיזיות להמשך פיתוחה של הארץ.
כולנו זוכרים את תנופת הפיתוח האדירה לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל, 'עוד כביש ועוד מחלף' שהוביל בממשלת רבין שר השיכון אז , ח"כ פואד בן אליעזר.
הוא הקים גם מערכת ערבויות ממשלתית לעסקים קטנים בשיתוף עם ערבויות אמריקאיות, כי הוא הבין שהשקעה בעסקים הקטנים ולא רק בתאגידי הענק תחולל צמיחה ותצעיד את המשק קדימה.

כמה שונה כל המכלול הזה, על כל רכיביו,  ממה שמייצג וממה שמאמין בו ראש הממשלה הנוכחי בנייימין נתניהו. כמה הפוכות תפיסות העולם. כלכלית, חברתית, מדינית.

כל תפיסת המדינה, כל תפיסת ההנהגה ואחריותה – פשוט שמיים וארץ.

היום, עם תפיסת העולם שחותרת כל הזמן להקטין את המדינה ואת אחריותה, עם הלהיטות להשליך את כל הישראלים לחסדיהם של כוחות השוק, עם האדרת הממון וזניחת האחריות לבני אדם רגילים – ההבדל הזה צורב במיוחד.

ערב ביקור אובמה בארץ, ונוכח העובדה שנאום בר אילן של נתניהו ב 2009 היה גם אקורד הפתיחה וגם אקורד הסיום, לצערנו, למאמצים להגיע לשלום עם שכנינו, ולו רק הסכם ביניים – אנחנו בסיטואציה שבה רק נס יפשיר את הקיפאון המדיני.

ואנחנו הרי יודעים שקיפאון משמעו הסלמה. כי כשאנחנו קופאים, העולם סביבנו לא קופא מלכת, תהליכים כלכליים, חברתיים, דתיים ולאומיים ממשיכים לרחוש סביבנו, ומי שאינו מוביל – מוצא את עצמו מובל, וגם מבודד בזירה הבינלאומית.

מאז ומתמיד היינו מפלגה שוחרת שלום, ביטחוניסטית, ציונית ופרגמטית וכך נמשיך גם לנהוג, ובכל צומת מדינית נטיל את כל כובד משקלנו לקידום תהליך השלום. הממשלה הזאת

לא יהיה חלקנו עם הממשלה הזאת, שדרכה הפוכה לדרכנו, וכל שותפות עמה היא פשוט להיות התליינים, המוציאים לפועל וקבלני הביצוע של דרך זרה לדרכנו.

מאז ומתמיד היינו מפלגה שוחרת שלום, סוציאל דמוקרטית, ביטחוניסטית, ציונית ופרגמטית וכך נמשיך גם לנהוג, ובכל צומת מדינית נטיל את כל כובד משקלנו לקידום תהליך השלום. לא יהיה חלקנו עם הממשלה הזאת, שדרכה הפוכה לדרכנו, וכל שותפות עמה היא פשוט להיות התליינים, המוציאים לפועל וקבלני הביצוע של דרך זרה לדרכנו.

אבל, ואת זה הבהרתי מפורשות לראש הממשלה: והיה ויקרה מה שהסיכוי לו לצערי נראה קלוש, ונעמוד על סיפה של חתימה על הסדר מדיני – לא "דיגמון" של הסדר, הסדר ממש, אפילו לא הסכם שלום אלא הסדר ביניים - והמהלך יתאפשר אך ורק בהצטרפותנו לממשלה, נשקול מחדש את הצטרפותנו לממשלה. הלוואי שאתבדה ושבאמת נגיע לרגע הזה".

עוד מלה לסיום, על גילויי הגזענות שהיינו עדים להם לאחרונה.

צעירים יוצאים ממסיבת פורים כדי להכות אדם רק בשל מוצאו, נערים יהודים מצלמים מעשי אלימות על רקע לאומני ומעלים לרשת כדי להתפאר במעשיהם, ושחקני כדורגל מוסלמים מוחרמים בגלל דתם. 
רבין, אולי דווקא בהיותו איש צבא כל כך הרבה שנים, הכיר את כוחה ההרסני של השנאה, תיעב כל גילוי של גזענות, וגינה אותה שוב ושוב.

מי שבוחר לחגוג את חגיו בגרימת סבל לאדם אחר. מי שמעלה על דל שפתיו את המילים הנוראיות שצריכות להעביר צמרמורת בגוו של כל יהודי "טוהר הגזע", ושורק בוז לשחקני כדורגל רק בגלל דתם – לא ראוי לבוא בקהלנו. 
ולא מדובר בגזענות שנולדה ברחוב, ושמתקיימת רק על ידי המון מוסת.
מדובר ברוח רעה שלעיתים קרובות נושבת מספסלי הכנסת והממשלה. 
היא מתבטאת בחוסר סובלנות, באטימות כלפי האחר והזר ובליבוי שנאה בין קבוצות בחברה הישראלית למטרות פוליטיות. 
אנחנו מחויבים לחלוטין לכתוב במגילת העצמאות, לרוח הנביאים ולמוסר היהודי וברוח זו גם נמשיך לפעול, בחקיקה במדיניות ובהוקעה ציבורית ופומבית של כל מעשה כזה.

תודה רבה.