שלי בערוץ 2 על ההחלטה לאשר בניית 1200 דירות בשטחים: "זאת אצבע בעין לאמריקאים, לאירופים, לפלסטינים, וגם לציבור גדול מאוד במדינת ישראל שרוצה בהסדר"

12 באוגוסט, 2013
 
על שחרור אסירים
 
זה דבר שהוא בלתי נתפס בעיני - הקורבן ומשפחת הקורבן בכלל לא נתפסים כצלע לדיאלוג. הכל נעשה מעל הראש שלהם, כאילו הם היו חפץ חסר חשיבות במהלך המדיני הזה. יכול להיות שהוא הכרחי לצורך התנעת המו"מ, אבל בוודאי התעלמות מהסבל של המשפחות הוא לא פתרון - הוא סוג של קהות חושים. יחד עם זה, למרות אנחנו כאופוזיציה חריפה לנתניהו ולא יושבים בממשלה, בכל מה שקשור לצעדים, שהולכים להיות כואבים אפילו יותר, אנחנו מעניקים גיבוי. כשמעל לזה יש תקווה גדולה שהמהלכים האלה ישאו פרי ובסופו של דבר יהיה הסדר של קבע שיחלץ אותנו ממעגל הדמים.
 
חלק טוענים ששחרור האסירים היה עניין ציני - לנתנינו היה יותר נוח לשחרר אסירים מאשר להקפיא את הבנייה, שאלו היו שתי הדרישות, שאחת מהן הוא היה צריך למלא. את שותפה לביקורת הזאת?
 
כן. אני חושבת שמהלך הנכון היה להקפיא התחלויות מבודדות, כאלה שאינן בגושים, שלגביהן יש פחות או יותר קונצנזוס. במקום זה קיבלנו הכרה ביישובים שהם יישובים מבודדים שבמסגרת כל מפה הכי קונצנזואלית בסופו של דבר יפונו, וקיבלנו אותם כיישובים שמקבלים עדיפות לאומית עוד לפני עיירות פיתוח. במקום זה קיבלנו את ההצהרה אתמול של שר השיכון, אורי אריאל, שמודיע על הפשרה של יותר מ-1000 דירות.
 
ההחלטה הזאת - אין לה הרי משמעות מעשית, זה לא הרי שמחר מתחילים לשים מלט ולבנים. זאת אצבע בעין לאמריקאים, לאירופים, לפלסטינים, וגם לציבור גדול מאוד במדינת ישראל שרוצה בהסדר. ורוב אזרחי מדינת ישראל רוצים בהסדר. אנחנו רוצים הסדר לא בשביל מדינה פלסטינית אלא בשביל מדינה יהודית ודמוקרטית. כי האופציה האחרת היא מדינה דו לאומית. ומדינה דו לאומית זה דבר שכל מי שהוא ציוני, וכל מי שהוא חרד לגורלה של המדינה, וכל מי שרוצה לראות מדינה יהודית ודמוקרטית חייב לדחות את האופציה הזאת בשתי ידיים.