הצעת חוק יסודות התקציב (חובת דיווח המדינה על העסקת עובדי הקבלן), התשע"ד–2014

29 בינואר, 2014

 

הכנסת התשע-עשרה 
 
 
 
יוזמים: חברי הכנסת שלי יחימוביץ'
יריב לוין
שולי מועלם-רפאלי
אורלי לוי-אבקסיס
אלעזר שטרן
ניצן הורוביץ
דוד אזולאי
פ___________
 
 
הצעת חוק יסודות התקציב (חובת דיווח המדינה על העסקת עובדי הקבלן), התשע"ד–2014 
 
 
תיקון סעיף 33א 1. בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, בסעיף 33א – 
(1) בסעיף קטן (ג1) –
(א) בפסקה (1) –
(1) במקום "באמצעות קבלן כח אדם" יבוא "באמצעות קבלן";
(ב) בפסקה (3) –
(1) המלים "לגבי עובד של קבלן כוח אדם המועסק אצל גוף שהוא מעסיק בפועל בתפקידי מחשוב, או" – יימחקו; 
(2) במקום "עובד של קבלן כוח אדם" יבוא "עובד של קבלן";
(3) אחרי "מעסיק בפועל" יבוא "או מזמין שירות";
(2) בסעיף קטן (ד) –
(א) אחרי ההגדרה "כוחות הביטחון" יבוא:
"מזמין שירות" – כהגדרתו בחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011;
(ב) אחרי ההגדרה "הממונה" יבוא:
"קבלן" – מי שעיסוקו במתן שירות, באמצעות עובדיו, אצל זולתו, במקום בו נעשית עבודה לצרכי שירות ציבורי;
(ג) ההגדרה "קבלן כוח אדם" תימחק.
 
דברי הסבר
בשנת 2009 אישרה מליאת הכנסת את תיקון 36 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, בעניין שקיפות והרחבת חובת הדיווח על השכר בשירות הציבורי. עד אז נהג הממונה לפרסם דו"ח רק על "שיאני השכר" מבלי לספק נתונים על משתכרי השכר הבינוני והנמוך.
תיקון החוק חייב את הממונה על השכר במשרד האוצר לכלול בדיווחו השנתי מידע ונתונים לגבי שכרם של כלל העובדים בשירות הציבורי, בכל הדרגות ובכל היקפי השכר, לרבות הנמוכים ביותר.
כמו כן, חובת הדיווח הורחבה בתיקון החוק, כך שהממונה יכלול בדו"ח גם מידע בדבר תנאי העסקתם ושכרם של עובדים המועסקים באמצעות "קבלני כוח אדם", כהגדרתם  בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
למרות התיקון, הממונה על השכר אינו מדווח על כלל עובדי הקבלן המועסקים במדינה.
הסיבה לאי-הדיווח היא הסבה מכוונת ומודעת שעשו קבלנים רבים, מהגדרתם כ"קבלן כוח אדם" להגדרתם כ"קבלן שרותים". זאת בין היתר כדי להימנע ממתן זכויות לעובדים הכלולות בהגדרה המשפטית "קבלן כוח אדם". 
הסבה זו מאפשרת גם לממונה על השכר להתעלם מעובדים אלה, מקיומם, ומהעובדה שהם מועסקים בפועל ע"י המדינה. כך, נכללים בדו"ח הממונה על השכר מי שמועסקים בידי "קבלני כוח אדם", אך לא מי שמועסקים כ"קבלני שירותים". זו סמנטיקה המאפשרת לממונה שלא לדווח על היקף ההעסקה ועל שכרם של עובדים אלה, שהם לרוב החלשים והעניים ביותר במשק.
על פי ההערכות יש כ-100,000 עובדי שירותים שאינם כלולים בדו"ח. מדובר בעובדים בתחומים שונים, לרבות מורי קבלן, עובדי שמירה ונקיון ועובדים אחרים, המועסקים במגזר הציבורי, אך חובת הדיווח לא חלה לגביהם.
השמטת עובדים אלו מדו"ח השכר השנתי מסכלת במידה רבה את מטרות תיקון החוק המקורי, יוצרת תמונה מעוותת של המציאות ושל היקף ההעסקה הקבלנית במגזר הציבורי, ואף מובילה לסילוף הנתונים בדבר תנאי השכר וההעסקה במגזר זה. אי אפשר לחשב, למשל, שכר חציוני או שכר ממוצע כשנתון כה מהותי חסר בדו"ח.
אין כל הגיון בכך שבדוח יכלל הרופא הבכיר המועסק בבית החולים, אך לא עובדת הנקיון באותו בית חולים ממש. גם המסר הערכי כאן הוא לקוי ומשפיל, ומנציח את היותם של עובדים אלה דחויים ושקופים.
יצויין כי אין כל מחסום או קושי מעשיים באיתור ואיסוף המידע הדרוש לישום השנוי בחוק, שכן משרד האוצר נדרש ממילא למעקב אחרי כלל עובדי הקבלן שמספקים שירותים למשרדי הממשלה, בשל הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011, ודברי חקיקה נוספים.
על כן, מוצע להרחיב את ההגדרה "קבלן כוח אדם" בתיקון 36 בהגדרה רחבה יותר, הכוללת את כל ספקי השירות לרבות קבלני שירותים.
כמו כן, מוצע להוסיף להגדרה (הנכונה לכשעצמה) "מעסיק בפועל" את ההגדרה העדכנית יותר "מזמין השירות".
 
תגיות