השר"פ בהדסה גבר על הרפואה הציבורית

17 בפברואר, 2014
שלי התראיינה לתכנית “ערב חדש” בהנחייתו של דן מרגלית, והתייחסה להצעת החוק שלה לפיה יוחלו שירותי רפואה פרטיים (שר”פ) בבתי החולים הציבוריים בכל רחבי הארץ, על רקע קריסתו של בית החולים “הדסה” בירושלים. 
 
בתשובה לשאלה מדוע היא מתנגדת להחלת השר”פ, אמרה שלי: “בוא לא נתחיל ב”מה לא”, נתחיל ב”מה כן” צריך לקרות. כן - אחריות של המדינה למערכת הבריאות. כן - אנשים שמשלמים מס בריאות יקבלו תמורה למס שהם משלמים. כן - המדינה תהיה אחראית לבריאות של אזרחיה, כמו מדינה מערבית נורמלית. מה שקורה כרגע הוא שכיוון שלא מתקצבים את בתי החולים ואת קופות החולים כמו שצריך, קיימת כל הזמן דחיפה לעבר הרפואה הפרטית. החלת שר”פ בבתי חולים ציבוריים וממשלתיים פירושה תור לעניים ותור לעשירים. הדבר הזה לא מוסרי ומקומם ברמה שאנחנו לא יכולים לקבל.
 
בהדסה ראינו את השר”פ במלוא תפארתו. הוא גבר על הרפואה הציבורית שם. שים לב מה קרה: אדם רגיל שהגיע מתוקף היותו אדם שנהנה מהרפואה הציבורית הטובה והמפותחת שיש בישראל חיכה בתור בהדסה פי 13.5 ממי ששילם כסף פרטי. זה מגיע בסוף גם להצלת חיים, ואי אפשר שחיים יקנו בכסף. החלטה לפיה בית חולים שממומן בכספי משלם המיסים יפתח את שעריו בפני חולים מיוחסים בשעות מסוימות, היא התפרקות מוחלטת של מערכת הבריאות הציבורית.
 
אני מבינה לכאבם של הרופאים, והדבר האחרון שאני רוצה שיקרה זה שיתחיל מרדף אחרי רופאים, שגם בהדסה עושים את עבודתם נאמנה. אבל יש כאן דיון ערכי, ציבורי וכלכלי על השר”פ. כל הזמן אומרים “בואו נעשה פיילוט”. כאן לא צריך לעשות פיילוט – הפיילוט כבר קרה. אפילו פרופ' רכס כתב במאמר שבו הוא דווקא הגן על השר”פ שחלק מהשר”פ נעשה בשעות הבוקר, על חשבון הזמן הציבורי. להגיד 'המצב נורא, ולכן הבה ונפתח את השר”פ בכל בתי החולים', זה להגיד 'לא מספיק שהמצב רע - בואו נמוטט לגמרי את האחריות הציבורית'. אם מישהו מדמיין שהוא יוכל לשלם על השר”פ באמצעות ביטוחים המשלימים – דבר שהוא גם עיוות, אנחנו לא אמורים לשלם ביטוח פרטי כשאנחנו משלמים מס בריאות – הוא אינו אלא טועה, כי ברגע שהסכר ייפרץ, אנחנו האזרחים נשלם עוד ועוד ועוד כדי לקבל בריאות טובה, דבר שמגיע לכל אזרח ברפואה הציבורית. אני בעד שכר גבוה לרופאים, הם עושים עבודת קודש, אבל אי אפשר שהם יתנו תורניות פרטיות בתוך בית חולים ממשלתי.
 
 
אחד המרכיבים של הכישלון בהדסה הוא השר”פ. ברור שהוא לא הדבר היחיד. כואבת לי ההסתה שיש כלפי עובדי המנהל והמשק המסכנים, אלפי עובדים שעושים עבודה קשה בשכר של 5,000-6,000 ש”ח, ולהם קוראים “שומנים”, “בזבוזים” ו”מיותרים”. הם עומדים לספוג את המכה הכי גדולה. אני חושבת שהמדינה צריכה לשים הרבה כסף כדי להציל את הדסה. הדסה משרתת מיליון וחצי איש, מדובר בבית חולים מפואר, אבל אסור לשפוך סתם כסף לבור ללא תכלית. צריך להלאים את הדסה ולהעביר אותה לבעלות הממשלה, או לחילופין לאחת מקופות החולים."
 
 
תגיות