הספד לראובן פדהצור

16 באפריל, 2014

שלי בבלוג: ראובן פדהצור נהרג בחג עם אופנועו. טייס קרב, חוקר ופרשן אסטרטגיה צבאית, רודף שלום וג'נטלמן, וגם הטייס שלי בטיסה הראשונה בחיי, כשהייתי חיילת בת 18.

 
הייתי צריכה לחזור לבסיס שלי. נכנסתי (בחוצפה) למבצעים בשדה דוב ושאלתי אם מישהו במקרה טס לחצרים. שלושה טייסים נעמדו מולי עם הג'יסות והקסדות. הם היו מילואימניקים, בדרך לחצרים לאמן חניכים בקורס טייס על מטוסים קלים. אחרי שצחקו עלי קצת, אמרו לי: שלושתנו טסים, תבחרי את הטרמפ שלך. הצבעתי על זה שהיה הכי נחמד, הכי מחויך וגם הכי חתיך: ראובן (פדו) פדהצור.
 
רק כשהיינו באוויר, בתוך המטוס הקטנטן, אמרתי לו שזו הטיסה הראשונה בחיי. הוא התלהב, טיפל בי בתשומת לב, הרגיע אותי, הושיט לי שקיות הקאה, וגם נתן לי להטיס כאילו הייתי חניכה בעצמי. אחר כך גיליתי ששכחתי את הכומתה במטוס, אבל אחר הצהריים הוא צעד בטבעיות במסדרון של המפקדה בחצרים, כאילו לא היה טייס קרב במילואים ואני סתם מש"קית ח"ן בראשית דרכה, נתן לי את הכומתה האבודה ושאל באבהיות לשלומי.
 
נפגשנו שוב ושוב ושוב בחלוף השנים. כשהייתי קצינה, ואחר כך עיתונאית, ואחר כך פוליטיקאית. האדיבות ונועם ההליכות של פדו הסתירו מאחוריהן אדם קורא תיגר, לא קונבנציונאלי, שלא הולך בתלם, לא מוכן להיות חלק מטרנדים בטחוניים ופוליטיים, ולא נרתע מלבקר, באהבה ובאכפתיות, את הממסד הצבאי שממנו בא. היושר האינטלקטואלי שלו היה יוצא דופן.
 
הוא נשאר טייס – במילואים, וקברניט בארקיע. אבל במקביל היה לעיתונאי, פרשן, חוקר אקדמי ומומחה לאסטרטגיה צבאית ולדוקטרינת הבטחון הישראלית, לטילים בליסטיים, לנשק לא קונבנציונאלי, לתקציב הבטחון. הוא סבר שתקציב הבטחון שגוי הן בממדיו האדירים והן ביעדיו. 
 
בפעם האחרונה נפגשנו לפני חודש במשרד שלי בכנסת. הוא הציג לי פרויקט מחקר על ההשלכות האזוריות של הקמת מדינה פלסטינית. זה היה פרוייקט משותף של חוקרים ישראלים, ירדנים ופלסטינים. כולם מדברים על מחיר השלום, הוא אמר. על הויתורים הכואבים. על הסכנות. אף אחד לפנינו לא חקר באמת את היתרונות האדירים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים של השלום. "פירות השלום" במלוא מובן המלה.
 
הוא נהרג בדרך חזרה מליל הסדר. בן 66. אשתו ובנותיו היו ברכב, הוא כדרכו היה על אופנוע. מסיבה לא ידועה עצר בצד הדרך, ורכב חולף פגע בו והרגו. תחושת חוסר הטעם והמקריות של מותו של האיש רב הפעלים והמקסים הזה, מתסכלת ומעצימה את הצער. יהי זכרו ברוך.