"בסיפור הזה כבר היינו, וסופו היה ברצח ראש הממשלה"

7 במאי, 2014

שלי בבלוג: האם מותר להרוג חייל צה"ל? על מעצרה של בת ה-22 מיצהר.

 
לפעמים דווקא בבנאליות של הדיבור, לא בהפגנות אלימות, במקרה הזה ככה סתם בהתכתבות "רגילה" ברשת,  מאתרים באופן החמור והמדאיג ביותר התדרדרות קשה של חברה. 
פגיעה בחיילי צה"ל והתרת דמם, תג מחיר בלב ערים בישראל, הסתה גזענית לרצח ערבים,  עוד ועוד ועוד מזה - יוצרים מדרון חלקלק מאוד, ותשתית של לגיטימציה לגרוע מכל.
 
העניין הוא שפה לא צריך להצטיין בראיית הנולד, כי בסיפור הזה כבר היינו, וסופו היה ברצח ראש ממשלה.
קדמה לו הסתה שיטתית, התרת דם, וגם דיונים "הלכתיים" הזויים על מתי מותר להרוג.
המילים האלה, ככל שהלכו והסלימו והתפשטו, והמדינה לא נתנה להם מענה, הולידו מתוכן רוצח.
 
אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, עמדו מפגינים מול ביתה של אלמנתו, לאה רבין ז"ל, כדי לתמוך בה ולעודד אותה. "טוב שבאתם," אמרה, "חבל שלא באתם קודם."
חבל שלא באתם קודם - מכוון גם לציבור אכפתי ונורמטיבי, שמעדיף לפעמים לא להידחק לתוך זירה קיצונית שמעוררת בו דחייה, וגם לכוחות הביטחון: משטרה, שב"כ, צה"ל.
 
אי אפשר להשתחרר מהשאלה הטורדנית: איך מדינת ישראל, שזרועה הארוכה מגיעה ללב ים ולחדריהם הפרטיים של שליטי מדינות אויב, לא מצליחה להגיע לאלה שמסכנים את יסודות המדינה שלנו מבפנים.
אי אפשר להשתחרר מהתחושה שכבר חצינו מזמן את הקו האדום. שהבנאליות של האלימות, של המרי האזרחי, של ערעור יסודות הדמוקרטיה - כבר מכרסמת.
 
המעצר לפנות בוקר הוא כבר בגדר לחיצה אחרונה על הבלמים.