"חפרו על חיי, לא גילו שום דבר"

11 ביוני, 2014
שלי התארחה ביומן בערוץ 1, בהגשת איילה חסון, בנושא המירוץ לנשיאות המדינה. הדיון התקיים על-רקע החשדות שהועלו כנגד מועמד מפלגת העבודה לנשיאות, בנימין (פואד) בן-אליעזר.
 
"הבחירה שלי ברובי ריבלין היא בחירה פוזיטיבית, לא נגטיבית, לא נגד מועמדים אחרים. אני בוחרת רובי ריבלין כי הוא ישר, כי הוא נקי כפיים, כי הוא בר לבב, כי הוא ממלכתי, כי הוא עמד במבחנים דמוקרטיים."
 
 
על החשדות נגד פואד, אמרה כי "זה חלק מטבעו של עולם וזה חלק ממסע שמחויבים לעשות בהכנעה כל מי שמועמדים לתפקידים ציבוריים שיש בהם משום חשיפה גדולה כלפי הציבור. הרגע שבו מתמודד או מתמודדת מבקשים לעצמם קידום מאוד משמעותי, זה הרגע שבו כל עברם חשוף, ואם הם עשו דבר מסוים כי אז הם אמורים לדעת שהדבר הזה אמור לבוא ולצאת נגדם. זה חלק מהעניין.
גם אני התמודדתי במערכות בחירות ופריימריז וכן הלאה. חפרו על חיי ולא גילו שום דבר. לכן אני חושבת שחלק מאוד גדול מעצם קיומו של אדם במערכת הציבורית היא ניקיון כפיים."
 
שלי הגיבה על פרשת מאות הקטינים שקיימו יחסי-מין עם תושבת קריית גת. "זה נושא שהוא לא מדיני, לא פוליטי ולא כלכלי. אבל כן, הוא בנפשנו. אני חושבת שאנחנו קצת מבטלים בשנים האחרונות את האחריות ההורית, יש לנו אחריות כהורים, והאחריות שלנו מתחילה מרגע לידתם לחנך אנשים שיבחינו בין טוב ורע. ויש דבר כזה טוב ורע. לאנוס ילדה בשירותים זה רע, לעמוד בתור אצל אישה מוחלשת בת ארבעים זה רע. ולחדול מהמנהג הזה של לחנך ילדים לעשות מה שטוב להם, מה שהם מרגישים, שלא ייצאו 'פראיירים'. אי אפשר רק 'אני, עצמי ואנוכי'. מוכרחים להסתכל החוצה וללמד אותם לא רק לא להשתתף במעשים כאלה אלא גם למנוע אותם באופן אקטיבי. אחריות ממש. ערכים מוסריים. יש דבר כזה."
 
על הפשרת אלף חמש-מאות יחידות בנייה בשטחים הגיבה: "הבעיה היא שנכלאנו לסחרור מסוכן ביותר של התקוטטות בלתי פוסקת עם האמריקאים והסלמה הולכת וגוברת. כשראש ממשלה הולך לישון עם הבטחה מקרי שהאמריקאים מחכים ומתעורר עם הכרה באותה ממשלה פלשתינית, ומתחילה מסכת ההאשמות, ואחר-כך כענישה מכריזים על הפשרת בנייה של אלף חמש-עשרות יחידות דיור בשטחים, ובמגוון של ישובים. מתווה קלינטון, שהוא מוסכם כמתווה פשרה שבו מגיעים להסכמה בדבר שתי מדינות לשני עמים, עם ניסיון לשמירה על גושי ההתיישבות, לא קשור לאצבע בעין ולהתלהטות הרוחות הזו של הכרזה על הפשרה של אלף חמש-מאות יחידות בנייה, עוד אחרי התקוטטות מתמשכת. האם זה עונש לפלשתינים? לא, זה עונש לעצמנו. כי האיום האסטרטגי והביטחוני על מדינת ישראל היום הוא לא מחבל מתאבד או נשק לא קונבנציונלי בידי מדינת אויב, אלא בידוד בינלאומי, סנקציות, החרמת תוצרת שטחים שתזלוג מיד גם לתוצרת ישראלית. ההתגרות הזאת, האצבע בעין, ההסלמה עם האמריקאים, היעדר משא ומתן, היום מזיק לנו מאוד גם ברמה הביטחונית וגם ברמה המדינית, אנחנו מענישים את עצמנו."