הזדהות עמוקה עם הכאב והיגון של המשפחות

2 ביולי, 2014

שלי התראיינה למהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 בהנחיית יונית לוי, וזאת על רקע גילוי גופותיהם של שלושת הנערים החטופים – אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל.

"אני רוצה להביע הזדהות עמוקה עם הכאב והיגון של המשפחות. הן עברו 18 ימים מסויטים של חרדות, מהולות בתקוות, מהולות בדמיונות אינסופיים סביב 'מה עובר על הילד בשעות האלו'. אי אפשר היה כהורה שלא להזדהות עם הכאב והסבל שלהן. אותה אי ודאות התחלפה עכשיו בוודאות מאוד כואבת וצורבת, והלב של כולנו עם המשפחות האלו, שהתנהגו לתפארת, הפגינו איפוק ולכידות, והעניקו הרבה מאוד השראה בימים המצערים שלהן".

שלי נשאלה גם מהם הצעדים הבאים שבהם ישראל צריכה לנקוט: "המטרה המבצעית הראשונה היא ללכוד את הרוצחים. זאת המטרה שעומדת בראש ובראשונה לנגד עיניו של צה''ל, לנגד עיני כוחות הביטחון ולנגד עינינו. צריך לחשוב מהן המטרות, מהם היעדים ומה אנחנו רוצים להשיג, ובשום פנים ואופן לא לפעול מתוך תאוות נקם או מתוך לב רותח. זה הדבר הראשוני. מה יהיו אחר כך הפעולות המבצעיות שבהן ישראל תצטרך לנקוט? זאת כבר סוגיה אחרת, ואני לא יושבת כאן כדי לתת הנחיות מבצעיות לצה''ל".

כתגובה לטענת חלקים רבים בימין, לפיה על ישראל להגדיל כעת את היקף הבנייה בהתנחלויות, אמרה שלי כי ''אלה דברי איוולת, שאין בהם שמץ של היגיון. גם שמעתי ש'זאת התגובה הציונית ההולמת'. תגובה ציונית הולמת היא שמירה על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ועל מדינת ישראל - על שלמותה, על שגשוגה, על חוסנה ועל מעמדה הבינלאומי. כמובן שעכשיו גל בנייה בשטחים הוא לא רק שלא הפתרון, אלא פשוט דחיפה של עוד כמה גפרורים אל תוך חבית נפט שבוערת ממילא. תאוות נקם? אם בסוף נקמתנו אנחנו פוגעים בעצמנו, בחוסננו ובמעמדנו, אז מה עשינו בזה? זאת איוולת של ממש".

"צריך להפריד כאן בין כמה רבדים. הרובד הראשון הוא הרובד של הכאב והיגון על האובדן. רובד אחר הוא הצורך למצות את הדין עם הרוצחים ולסיים את הפעולה המתמשכת, שהתחילה  בחיפוש אחר החטופים בתקווה שיימצאו שלמים ובריאים, ונמשכה, לצערנו, בחיפוש גופות, במציאתן, ועכשיו גם בחיפוש הרוצחים. אבל יש גם רובד אחר לגמרי – ואני אומרת בכנות שאני לא מרגישה בנוח לדון בו הערב - וזה הרובד של עתידנו כאן, תחת פיסת השמיים הזאת. לאן אנחנו הולכים? לאיזה כיוון אנחנו צועדים? בשביל שנשמור על צביוננו כמדינה יהודית ודמוקרטית, עם גבולות בטוחים, שמנהלת קשרי מסחר משגשגים עם העולם, שומרת על בניה ובנותיה ויש לה אופק של תקווה, אין לנו ברירה אלא לקיים משא ומתן מדיני - גם כשיש לנו אלף טענות מוצדקות כלפי אלה שאיתם אנחנו מנהלים את המשא ומתן. ובוודאי ובוודאי שאסור להסלים את הסיטואציה ברגעים כאלה. הבטן מתהפכת ואפשר להבין כל רגש שחולף, אבל רגש הוא לא תכנית פעולה, רגש הוא לא חזון ולא אסטרטגיה. וכאן באמת צריך שום שכל וקור רוח".

לחצו כאן לצפייה בראיון המלא