יחימוביץ בועידת השלום: במקום שבו יש עוני לא יפרחו פרחים של שלום

8 ביולי, 2014

שלי בועידת השלום של עיתון הארץ, בשיחה עם עורך דה מרקר, סמי פרץ: 'מה הקשר בין צדק חברתי לשלום?' 

"אני חושבת שהעניין הבטחוני והמדיני עומד עדיין בראש סדר היום של הציבוריות הישראלית, ולמרות אותו שיח חברתי כלכלי, שאגב- הוא נורא פוליטי! הוא פוליטי, ו הוא גם מחולק לימין ושמאל כמו בכל מדינה מערבית נורמלית, רק אצלנו יש את השיבוש הזה של ימין ושמאל זה רק השתייכות על פי תפיסתך לגבי שתי מדינות לשני עמים. אתם בדה מרקר, גם אני, ועוד רבים אחרים- כוננו את הדיון הזה באופן הרבה יותר חריף, הרבה יותר משמעותי, הרבה יותר בקדמת הבמה, בכל זאת יש משהו לפני ההליכה לקלפי שמחלק את השבטים לפי ההצבעה המסורתית של ימין ושמאל ועדיין סדר היום המדיני פרופר, של תפיסת השלום, תפיסת הסכסוך, תפיסת ההסדר, תפיסת מהי ארץ ישראל ומהי מדינה יהודית דמוקרטית, עדיין בכל זאת זו ההגדרה העצמית השלטת אצל רוב אזרחי מדינת ישראל".

שלי נשאלה אודות הסתירה לכאורה בין התיאור הזה לבין הבחירה שלה לראשות מפלגת העבודה, ומספר המנדטים שגרף יאיר לפיד: "זה נכון, אתה ראית בבחירות האחרונות ובשנים המעטות האחרונות שאנשים כמוני וכמו לפיד- ושלא יהיו אי הבנות, אני לא חולקת איתו אידיאולוגיה משותפת, לא מזדהה איתו, אני חושבת שמבחינת סדר יום הקואליציה הזו אולי מתקוטטת בינה לבין עצמה בסוגיית המשא ומתן עם הפלסטינים ובסוגיית ההסדר ואתם רואים מימין את נפתלי בנט ומשמאל, אם תרצו, את ציפי לבני, שמתדיינים על הסוגייה הזאת, אבל הם כולם ללא יוצא מן הכלל מאד ימניים בהשקפת עולמם הכלכלית. זאת השקפת עולם רפובליקנית, ימנית, שמרנית, ובעניין הזה אין הבדל בין רכיבי הקואליציה".

בשאלת האפשרות שעמדה לכניסת מפלגת העבודה בראשותה של שלי לקואליציה, אמרה: "טוב, רק נשים דברים על השולחן: אני יודעת שחלק מהנוכחים כאן כן דמיינו לנגד עיניהם קואליציה שמורכבת מלפיד, ממפלגת העבודה, מציפי לבני, ו- מבנימין נתניהו כאיזה רכיב שאפשר אולי להתעלם ממנו, הדיל הזה לא היה על השולחן. הדיל היה חרדים- מפלגת העבודה- נתניהו. זה היה הדיל, טייק איט אור ליב איט. אני אגיד דבר נורא ברור: כל עוד בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל לא יהיה הסדר מדיני. כל עוד בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל לא תהיה כאן מדינת רווחה, כיוון שנתניהו- אני יודעת שיריביו הפוליטים אוהבים לחשוב עליו כעל הססן ועל פחדן וכן הלאה- הוא פשוט אידיאולוג ימני במלוא מובן המילה, גם במובן המדיני, וגם במובן הכלכלי, ולכן להיות גלגל שלישי, או רביעי, או חמישי, בעגלתו של נתניהו- שהוא באמת איש ימין מובהק... בסופו של דבר, אנחנו, האנשים הפוליטים, אני רוצה להאמין שאנחנו מתמודדים ונמצאים בציבוריות כדי לייצג השקפת עולם ואידיאולוגיה. ואם אי אפשר ליישם את השקפת העולם והאידיאולוגיה הזאת בתוך קואליציה- נתכבד ונשב באופוזיציה! זאת לא בושה להיות באופוזיציה. לאופוזיציה יש תפקיד משמעותי ביותר, זה חלק מהדמוקרטיה, חלק מהפרלמנטריזם, ולאבד את זהותך האידיאולוגית ולהטשטש ולא להביא לידי ביטוי את תפיסת עולמך זה לא ייעוד פוליטי מכובד".

"התיקון של החברה בישראל, המלחמה בעוני- ואני מזכירה לכם שהגענו למקום השני בשיעורי העוני ברשימת ה- OECD, ברכות מפוקפקות לכולנו, כן? במקום שבו יש עוני, במקום שבו יש פערים, במקום שבו חינוך הופך להיות נחלתם של מבוססים בלבד, במקום הזה לא תהיה מוכנות לשלום, במקום הזה לא יפרחו פרחים של שלום".

"אין שום ספק, ואין ויכוח, ששלום- או בוא נלך מהלך אחד יותר צנוע- הסדר ביניים, או בוא נהיה עוד יותר צנועים- המצאות בתוך תהליך מדיני- משפרת את כל המדדים המאקרו כלכליים באופן מיידי: משפרת את הריבית על החוב, משפרת את ההשקעות בישראל, מייצרת כאן תיירות משגשגת, מייצרת כאן הזדמנויות גיאו-פוליטיות חסרות תקדים, היא משפרת את הייצוא. אבל- ויש אבל גדול- גם אם ישרור שלום כולל במזה"ת, וכל ההזדמנויות המדהימות האלה- שאפשר לכמת אותן גם בכסף, הן שוות באמתע שרות רבות של מיליארדים לקופת המדינה אם לא יותר מזה, עדיין זה לא מספיק- כי כדי לקבל כאן כתוצאה מההזדמנויות המדהימות ומהמן הזה שיירד מהשמיים- עדיין, אם תהיה כאן תפיסה ימנית כלכלית ניאו-ליברלית שום דבר מההכנסות האלה לתקציב המדינה לא יזרום לחינוך, ולא יזרום לרווחה, ולא יזרום לתשתיות. זה חייב להיות משולב בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית, בתפיסת מדינת רווחה אמיתית, כזאת שחלוקת המשאבים בה היא הוגנת, וכזאת שלא מותירה יותר ויותר אזרחים, שהם כבר לא רק עניים אלא גם מעמד הביניים".

"אני אשת מחנה השלום, תומכת באופן ברור ועמוק מימים ימימה בפתרון שתי המדינות לשני עמים, אמנם לא באופן רומנטי אלא באופן מאד פרגמטי, מתוך תפיסה ציונית שסבורה שכדי לקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית אין ברירה אלא ללכת לפתרון שתי המדינות. אבל היעוד הפוליטי שלי- ולא הסתרתי את זה בכניסה לפוליטיקה- היה לייסד כאן סדר יום חברתי וכלכלי שפשוט לא היה. הדברים שהיום כבר נראים מובנים מאליהם- עצם הויכוח בין תפיסות כלכליות, עצם העובדה שנכנסו ללקסיקון שלנו דיונים על חלוקת משאבים הוגנת, על שכר בכירים, על שכר מינימום, על מיסוי, על העובדה שתאגידים גדולים משלמים אפס אחוז מס- כל הדברים האלה לא היו. לכן כן, אני מודה, זאת הייתה השליחות שלי ואני חושבת שמילאתי אותה באופן לא רע יחסית, ועדיין מפלגת העבודה ביחס לרוב המפלגות על פני הקשת הפוליטית הציבה סדר יום מדיני מאד מאד מובהק".

"אני חושבת שיש בקרב מחנה השלום לא מעט מנהיגים פוטנציאלים. אני חושבת שיש מן התרגלות בציבוריות לזה שבנימין נתניהו הוא ראש הממשלה, כאילו שמדובר בכלל במשהו שהיה מאז ומעולם והוא חייב להשאר איתנו לעולם ועד- ולא היא. זה קורה באמת אחרי שלוש קדנציות, פתאום זה נראה הדבר הטבעי ואין בלתו. אז זה לא טבעי, וזה לא חייב להיות, וזו לא גזירת גורל, ובנימין נתניהו לא חייב להיות ראש ממשלה".

לצפייה בקטע הוידאו מתוך הועידה לחצו כאן