יחימוביץ' על מבצע 'צוק איתן': אין כאן בחירה בין המהלך הצבאי למהלך המדיני, הם כרוכים זה בזה

24 ביולי, 2014

שלי בראיון לחדשות ערוץ 2 עם אהרון  ברנע, בנושא מבצע צוק איתן, על חיילי וחללי צה"ל"יש עכשיו לפחות 18 משפחות שחייהן חרבו, ולעולם לא ישובו למסלולן הרגיל, בשורת האיום הזו שכל משפחה רואה אותה בחלומות הבלהות שלה הפכה למציאות להרבה מאוד משפחות בישראל, וכשאתה רואה את הבן של אמוץ שפירא, בן 10, מדבר על אבא שלו, הלב נקרע. הכאב הזה שהמשפחות, זה יגון שלעולם לא יעזוב את המשפחות האלה, ואין ספק שהוא גם מלווה את החברה הישראלית. כמובן שאי אפשר להשוות כאב של הזדהות לכאב של האובדן עצמו.

צריך לומר מעבר לפרשנות האסטרטגית, שהחבר'ה האלה, גם צעירים בסדיר, גם מילואימניקים, באמת מתגלים ברגעים האלה במלוא העוצמה הנפשית שלהם, הסולידריות, הערבות ההדדית, והנכונות להקריב את חייהם. אנו צריכים לזכור את זה כשאנחנו מדברים על שהולך פוחת הדור, ועל שטחיות של חברה צעירים, ולכאורה הם עסוקים רק בעצמם- לא הם לא עסוקים רק בעצמם, אכפת להם, הם חלק מקולקטיב.

דור נפלא שרוצה לשפר את פני החברה שהוא חי בא. אנו רואים רגעים של גדלות נפש, ואי אפשר לעמעם את הכאב גם כשהם בקרב עם מבקשי נפשנו, גם כשהם מגנים על תושבי נתיב העשרה, ועל תושבי שדרות. עדיין אנחנו חיים עם הכאב הזה והוא חלק מהאתוס שלנו,
והוא חלק מסט הנתונים שמקבלי החלטות צריכים לשים לנגד עיניהם, וזה גם הייחוד שלנו כחברה.

חייל עושה את משימתו, הוא יוצא במסירות נפש לקרב- האחריות על ההנהגה היא לתכנן נקודת יציאה, שללא ספק חייבת להיות מדינית- היא לא יכולה להיות רק צבאית. קרבות אף פעם לא מוכרעים בקרב עצמו, הם בסופו של דבר  מסתיימים באיזשהו אקט (צעד) בין מנהיגים- ולדבר הזה צריך לשאוף כרגע, תוך כמובן שמירה על ביטחוננו ופגיעה ככל האפשר במי שמבקשים להסב לנו כמה שיותר אבידות".

על השאלה כיצד היא רואה את המהלך המדיני שייווצר מתוך המצב הנוכחי, השיבה שלי: "אין כאן בחירה בין המהלך הצבאי למהלך המדיני, הם כרוכים זה בזה. אנחנו צריכים להשיג את היעדים את המבצע הזה, וכמובן להכות בחמאס ככל האפשר, ולהביא קץ לאותן מנהרות שמסכנות חיי אדם ומהוות פתח לפיגועים רצחניים במיוחד. אבל במקביל אין מהלך צבאי בלי להסתכל על האופק המדיני.

נוצרה כאן, עם כל זה שאנחנו נמצאים ביום מאוד מאוד קשה, גם ברמה האישית למשפחות רבות וגם לחברה הישראלית. יש כאן אופק של תקווה, נוצרה סיטואציה שהיא דיי חדשה במזרח התיכון. בנוסף לציר הרשע הקיצוני, האסלאמיסתי, שוחר המוות ולא החיים, יש כאן אוסף נדיר ויוצא דופן של מדינות שהן מתונות, הן מתייצבות במידה רבה לימינה או שמאלה של ישראל ככל שהן יכולות לאפשר לעצמן. יש את מצרים שהפכה לגורם דומיננטי וחזק מאוד, סעודיה, האמירויות , ירדן וגם הרשות הפלסטינית מתגלה כאן בוודאי ביחס לחמאס אבל גם בתפקוד שלה במהלך המבצע הזה כאישות מתונה יחסית. אבו מאזן מדלג בין קהיר, לדוחא, לטורקיה ומנסה להיות כאן גורם משמעותי ואנחנו צריכים לאפשר לו להיות הגורם המשמעותי הזה.
ויכול להיות כמו הרבה פעמים לצערנו, שאחרי הטרגדיה הנוראה של המלחמה נוצר אופק מדיני חדש, ראינו את זה במצרים, אחרי מלחמה קשה ונוראה הנצו הניצנים של השלום שנותנים את פירותיהם עד היום- 35 שנים אחרי.

השלום תמיד טוב ממלחמה, ולפעמים כשצריך לצאת למלחמה יוצאים למלחמה, אבל אף פעם אסור לוותר על האופק הזה, וכרגע אנחנו לא מדברים על איזו פנטזיה בשמיים, אלא באמת על סיטואציה גיאו פוליטית חדשה, שצריך לקחת אותה ולנצל אותה עד הסוף בשביל עתיד טוב יותר". 

לצפייה בראיון המלא לחצו כאן