ליואב גלנט, האיש בטירה, אסור להיות רמטכ"ל

8 בספטמבר, 2014

שלי בבלוג: ליואב גלנט, האיש שגר בטירה המופרכת הזאת, הטובלת בעברות בניה, בתחמונים, בראוותנות ובחמדנות שאינה יודעת שובע, אסור להיות רמטכ"ל.
למי שסובלים מאובדן זכרון, הנה תזכורת מדוע.

בדיוק לפני ארבע שנים כבר היינו בסרט הזה. ממשלת נתניהו (ובתוכה כל שרי העבודה שישבו בה, למרבה הכלימה), אישרה את מינויו של האלוף גלנט לרמטכ"ל. הצדיק היחיד שהתנגד היה השר לשעבר מיכאל איתן (ליכוד). קדמה לאישור סדרת כתבות של קלמן ליבסקינד ממעריב, שחשפה שורה ארוכה ושיטתית של עברות שעשה גלנט בתחום המקרקעין והבנייה.
התנועה הירוקה עתרה נגד המינוי לבג"ץ, ובינואר העביר מבקר המדינה דוח חמור על התנהלותו של גלנט ליועץ המשפטי לממשלה, שהודיע בתורו כי הוא יתקשה להגן על המינוי בבג"ץ. בפברואר 2011 נאלצה הממשלה לבטל את המינוי, ומינתה במקומו, בלית ברירה אבל למזלנו, את בני גנץ ההגון.

סמוך למינוי שלא יצא לפועל, שאלתי בכיר במנהל מקרקעי ישראל מה מכל מעשי גלנט היה חמור במיוחד. המכתב שבו הודיע כי הוא מעבד חלקה בלי שעיבד בה כלום? הפלישה שלא כחוק ל-28 דונם נוספים? העובדה שלאחר שפקח גילה את המעשה, גלנט הצטווה לפנות את השטח שפלש אליו, אך התמהמה ארבע שנים? הפלישה לשטחי הציבור הצמודים לביתו? הדרך הפרטית לטירה שסלל על שטחים לא לו? בניית שש חניות במקום שתיים שהותר לו לבנות? החתירה הקלוקלת לקבלת עוד 35 דונם, אחרי שחתם על הסכם שהוא מתחייב להסתפק בחמשת הדונמים של חלקת המגורים?
"קשה להגיד", נאנח הבכיר. "אלה ההצטברות, השיטתיות והכוחנות שעושות את זה חמור."

כל חייו, אמרו חבריו וכל מי שניהלו קמפיין סוער למינויו, גלנט רק נתן ונתן למדינה.
זה נכון שהלוחם והמפקד המוכשר – נתן ונתן. אבל מתברר שהוא גם לקח ולקח.
הוא ניכס לעצמו ולצורך התעשרותו הפרטית אדמות של המדינה. זה לא מעשה גבורה, אלא מעשה גלותי, הטומן בחובו התייחסות אל המדינה כאל פריץ שאפשר ורצוי לתחמן. אלא שזה לא הפריץ. אלה אדמות המדינה שלנו.

גלנט החל את מסע הרכש עם שני חברים מהשייטת שחתמו כמוהו כי יסתפקו בחמישה דונם סביב הבית. הם נשארו עם חמשת הדונם, ואילו הוא הפך לבעל אחוזה.

השיא של ניצול מעמדו היה סימבולי: יועץ בכיר למנהל מקרקעי ישראל שעסק בעניינו, עלה אליו לרגל ללשכת ראש הממשלה שרון, שם קיבל אותו המזכיר הצבאי גלנט במדים, ודן בסיפוחם של 35 הדונם שהוא מבקש "לפנים משורת הדין".
מבחן בוזגלו? מתי בפעם האחרונה הגיע בכיר במנהל לחלקת הפלפלים של בוזגלו במושב, כשזה האחרון ביקש עוד אדמות?

האתוס הערכי של צה"ל הוא לא פחות חשוב ממוכנותו למלחמה. רמטכ"ל צריך להיות קודם כל דמות מופת לחייליו. צה"ל וחייליו, הילדים שלנו, זכאים לרמטכ"ל שהוא מגדלור מוסרי. גלנט הוא לא כזה.

"בקצב הזה לא יישארו אנשים טובים שירצו לבוא לצבא/לפוליטיקה/לשירות הציבורי", טענו מליצי היושר של גלנט.
לטענה השחוקה הזו צריך להשיב שאם כל אזרח במדינה נדרש לניקיון כפיים ולשמירה על החוק, הרי שמנהיגיו חייבים להיות כאלה. זה תנאי הכרחי. לא מספיק, אבל הכרחי.
וחוץ מזה, די נמאס לשמוע שלשמור על החוק זו משימה כל כך מורכבת. דווקא לאתגר כל הזמן את רשויות החוק נשמע לי כאב ראש לא קטן. יותר קל לא להשתלט על 28 דונם מאשר לעשות זאת, וקל יותר לבנות שתי חניות כחוק במקום שש. כה פשוט, כה לא מורכב, למי שאינו חמדן.
כה פשוט לגור בבית יפה ורגיל, שהגישה אליו היא כמו לכולם, דרך הכביש במושב, במקום באחוזה תמוהה טובלת בעברות בנייה ובשטחים שסופחו לה.

לימים, אחרי שמועמדותו הוסרה, פרקליטיו של גלנט הגיעו להסדרים עם המנהל ועם המועצה לתכנון ובניה, 28 הדונם פונו, גבולות הנחלה שורטטו מחדש, חלק מהאדמות הוחזרו לציבור, העניין הציבורי שהיה בתיק ירד מהפרק מטבע הדברים, ובאמת היינו יכולים להניח לגלנט לנפשו אם הוא היה מניח לנו.
אלא שבאולפן ששי האחרון הבנתי ממנו שהוא מצפה מהממשלה לקרוא לו שוב לדגל ולמנותו לרמטכ"ל.
הבוקר כותבים עמוס הראל (הארץ) ויוסי יהושוע (ידיעות) שמועמדותו נשקלת ברצינות, בעיקר אצל ראה"מ נתניהו.

קשה לצפות מנתניהו, בעצמו חמדן לא קטן, שזה עתה ניצל בעור שיניו מפרשת "ביביטורס", שיזדעזע ממראה הטירה הזאת ומכל מה שהיה כרוך בה. לפיכך, לפני שנחזור על הפיאסקו שהיה אז, אני נאלצת, בצער, לחזור ולעשות בדיוק מה שעשיתי לפני ארבע שנים: להתריע, למנוע מראש, ולהזכיר: לא בבית ספרנו.

הצילום מתוך כתבה של אלון בן דוד, ברוך קרא ואור הלר ששודרה בינואר 2011 בערוץ 10.