על פחחות, גזענות, אי שוויון מזעזע, וקסטות שנולדים בהן ומתים בהן.

23 באוקטובר, 2014

שלי בבלוג: פחח זה אחלה מקצוע, אבל כשנתניהו מודיע בגאווה שיפתחו בתי ספר מקצועיים שילמדו בהם פחחות, הוא לא מתכוון לרגע שיאיר ואבנר יהיו פחחים.

שוגה נתניהו, צודק סילבן שלום, בעימות שהיה ביניהם בישיבת הממשלה. נתניהו מתכוון שילדי "האחרים" יהיו פחחים. לא ילדיו. לא ילדי החברים שלו.

נתניהו לא קורא להם מזרחים. המלה מזרחים, כמו שאיבחן יפה תם אהרון הסטנדאפיסט המוכשר (בתמונה), נמחקה מהלכסיקון. במקומה אומרים פריפריה. ומי גר בפריפריה? שואל תם אהרון. "החומים" הוא עונה בעצמו.

וכל מי שפותח את הפה הוא כבר "מזרחי נעלב" או "מוציא את השד העדתי מהבקבוק". ככה מקטינים ומגחיכים דיון אמיתי וכואב על הדרה ועל גזענות.
"אני מבין שהדברים הם כנראה תוצאה של טראומה אישית", אמר נתניהו בפטרונות ובהתנשאות לסילבן (שדווקא למד במגמה ריאלית ויש לו כמה וכמה תארים בתעשייה וניהול, בכלכלה ועוד – אני יודעת – למדתי אתו באוניברסיטה).
אז הנה, אני אשכנזיה. לא תוכלו להאשים אותי ב"עלבון". או ב"טראומה אישית". לא נעלבתי. אבל נחרדתי, כעסתי, התקוממתי. בשם הצדק, בשם ההגינות, בשם שוויון ההזדמנויות, בשם הילדים שויתרו עליהם. בשם ההורים שלהם.

כל עבודה מכבדת את בעליה. פחח זה אחלה מקצוע. מרוויחים בו יותר מאשר באבטחה ובנקיון, אבל לשלוח ילד ללמוד פחחות במקום לעשות בגרות, במקום להשקיע בו השקעה גדולה יותר, במקום לחנך אותו שכל האופציות פתוחות בפניו - זה לנעול בפניו כל נתיב אחר שהוא לא פחחות. זה משטר של קסטות. זה לא דמוקרטי.
יעשה בגרות, ישרת בצבא, ירצה להיות פחח ולא רופא או מורה או טייס? בבקשה, שילמד פחחות בקורס הכשרה מקצועית, ויעשה חיל. אבל להסליל אותו מילדות לעבודת כפיים? איפה אנחנו חיים?

מייסדי המדינה שלנו בנו יש מאין מדינה מפוארת. אבל הם גם עשו הרבה שגיאות, חלקן מרות. רצוי שנלמד ממעשיהם הכבירים והטובים, ולא נחזור דווקא על אחת העוולות הגדולות ביותר שהתחוללו כאן.
בשנות החמישים והששים נבחרו הבנות בעיירות הפיתוח כבר בילדותן להיות פועלות שחורות. הן הוסללו למסלולי תפירה בבתי-ספר מקצועיים. נמנע מהן לעשות בגרות ולרכוש מקצוע שהוא קצת יותר גמיש. הרי היה צריך ידיים עובדות ופועלים שחורים לתעשייה.
והן הלכו ועשו את זה, והן היו פועלות כל ימי חייהן, תופרות, בשכר מינימום. עד שהתברר שבסין פועלת עולה עוד פחות מהשכר הדל שלהן, המפעלים נסגרו והועתקו לסין, תעשייה שלמה קרסה, ועשרות אלפי פועלות (כן. מזרחיות. כן.) הושלכו הביתה. הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת.

חוק הטקסטיל הבטחוני שחוקקתי, שומר עדיין על כ 1500 מקומות עבודה בתעשיית הטקסטיל, למי שאין להם מקום אחר ללכת אליו. אבל ככלל זה הסידור: המדינה כן תסליל אתכם להיות חוטבי עצים ושואבי מים, אבל היא תיעלם מהתמונה ותפקיר אתכם לגורלכם ברגע שימצאו מישהו זול מכם. ראו את מפעל מגבות ערד שמועתק עכשיו לירדן. הד לטרגדיה הנוראה של פועלי הטקסטיל בישראל.

לא חייבים למחזר שגיאה כשאפשר לתקן אותה. לא חייבים לחזור על עוול כשאפשר לכפר עליו.