גאים ולא מתנצלים

15 בפברואר, 2015

שלי בבלוג: גאים לא מתנצלים. גאווה גדולה, זה מן הסתם מה שחשים עכשיו ההורים הגאים והגאות של התיכוניסטים שקמו מול ההומופוביה של הבית היהודי.

קודם זה היה יובל, שקם מול בנט בפאנל בחירות שגרתי בבליך, בחולצה עם הכיתוב "יש לי שתי אימהות ואני לא מתנצל", ויומיים אחריו רואי, שקם מול ינון מגל באורט גבעתיים, בחולצה עם "אני בן לשני אבות ואני לא מתנצל".

אותי זה מרגש. שיש דור מקסים כזה של ילדים להורים הומואים ולסביות. יש לי לא מעט חברים הומואים ולסביות, חברים של שנים שאני חווה אתם הכל. הם התבגרו בתקופה של פחד ובושה. היציאה מהארון היתה כרוכה ביסורים רבים ולעיתים בנתק מהמשפחה. הם נלחמו על זכויות בסיסיות, על הזכות להיות הורים, והיו להורים נהדרים וקשובים.

ההורים נלחמו על עצם הזכות להביא אותם לעולם, ועכשיו הילדים הם אלה שנלחמים על הזכויות של הוריהם באומץ ובחן, בלי לעשות חשבון, בגאווה ובאהבה.

זה מרוץ שליחים בין דורי, שבו דור נטול פחדים נוטל את המקל מהוריו וממשיך במרוץ המפרך לשוויון, לקבלה ולנאורות.

כל כך שגרתי ובנאלי זה נראה פתאום, לחשוף טריקו עם כיתוב מתריס בכנס בבית הספר. עוד שלב בבנליזציה של המאבק. בנליזציה במובן הטוב שלה. וכי מה ההורים שלהם רצו? שלא יעשו מהם עניין. שהשוויון יהיה טבעי. שלא יהיה עוד צורך במאבק.

אז כבוד לשני נערים מקסימים שהצעידו אותנו השבוע לשם: רואי מימרן ויובל פרייברג רחמים.

הצילום מאורט: בן רבסקי