שלי בשיחה על מוזיקה עם עודד מנשה בערוץ 24

12 במרץ, 2015

שלי התארחה בתוכנית "הנבחרים" עם עודד מנשה בערוץ 24 לשיחה על מוזיקה, משפחה ועוד. קטעים נבחרים מתוך השיחה:

"מנשה: מה התקליט הראשון שקנית?

שלי: האמת שאני לא זוכרת, אבל זה מן הסתם היה כשהייתי בת עשרים ו-. כשהייתי בבית לא היה פטיפון. אחר כך בפנימיית הדסים גם לא. הייתה מוזיקה. אנשים ניגנו ושרו והייתה אווירה מוזיקלית, אבל לא היה מכשיר משלי. אני חושבת שהפעם הראשונה שקניתי רדיו-טייפ והתחלתי לשמוע קלטות זה היה בצבא בעצם. ואז כבר הייתי בבולמוס של מוזיקה, עם כל מיני תקופות. הייתי צרכנית מוזיקה מאוד אינטנסיבית. גם ג'אז ובלוז, אלה פיצג'רלד ובילי הולידיי, דיאנה וושינגטון וכל אלה. הייתה תקופה של ספרינגסטין. הייתה תקופה של ראפ.
...
מנשה: את בוחרת בזמרות בדרך כלל. יש בזה העצמה נשית.
שלי: כן. זה קול חיצוני ששר את הקול הפנימי בעצם. זה פסקול שבאמת הוא מעצים, מעצים באופן אישי, לשמוע מישהי חזקה שרה.
מנשה: כבר אז התחילה להתעצב אצלך תודעה פמיניסטית?
שלי: אני פמיניסטית מכיתה ח'. באמת. מגיל 14, זה היה ביום הראשון ללימודים בכיתה ח'. חילקו את הבנות לתזונה וכלכלת בית ואת הבנים לחקלאות. המורה לתזונה נכנסה לכיתה וכתבה: 'תפקידי האישה: לגהץ, לכבס, לטפל בילדים.' קמתי בחרון ואמרתי לה שאני מייעדת לעצמי תפקידים יותר משמעותיים. יצאתי מהכיתה ולא חזרתי עד לסוף שנת הלימודים כמחאה. לא ידעתי את המילה 'פמיניסטית', אבל מאז אני פמיניסטית. זה היה רגע מכונן. מאותו רגע הבנתי, הסתכלתי, ראיתי מה מייעדים לנשים ומה מייעדים לגברים, וזה לא מצא חן בעיני.
מנשה: בשירים של רותי נבון וכל מה ששמענו עד עכשיו ראית משהו שמתאים לאג'נדה שלך?
שלי: אני חושבת שגם את המילה 'אג'נדה' לא ידעתי, אבל זה שר את התחושות שלי.
...
מנשה: מה מסביר את השיר שאת בוחרת עכשיו, 'אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון'?
שלי: מגיל מאוד צעיר התודעה המעמדית החברתית והכלכלית שלי הלכה ולבשה עוד ועוד שכבות. אנחנו שומעים עכשיו את קובי אוז, את טיפקס. אני נורא אוהבת את קובי. הוא גם נורא מוכשר, אבל הוא גם אדם אידיאולוג ויש לו נשמה. השיר הזה נכתב ב-93, הרבה טרום המודעות החברתית. היום כולם חברתיים. הוא כתב את זה שכשזה בכלל לא היה בשיח. יש כאן ראיה נוקבת על אנשים רגילים, בני אדם רגילים, שאף אחד לא סופר אותם, שהם רגילים, מגולגלים בתוך נייר עיתון והם לא נחשבים בכלל. הם לא האנחנו, הם מישהו אחר. הוא רואה אותם. כיוון שהכרתי אותו גם אז, אני יודעת שזה מלווה באמת בתודעה פוליטית מאוד עמוקה. מבחינתי השיר הזה הוא גאוני, הוא הקדים את זמנו והוא גם מקסים.
...
מנשה: לך ולדנה אינטרנשיונל היה מפגש בבחירות הקודמות.
שלי: כן, היא הביעה תמיכה בי בבחירות. אצל דנה יש משהו מאוד מרשים. אומץ הלב המטורף הזה לקרוא תגר על כל מה שמקובל. בעיני היא גיבורה אמיתית. אנחנו חיים במדינה מאוד שוביניסטית עם המון דעות קדומות, הומופוביה ורצון של כולם להיות בקונצנזוס ונורא בסדר עם כולם. וראבק, תראה. היא באה עם השונות המוחלטת שלה ואכלה את העולם. צריך להיות באמת אדם שהוא גדול מהחיים כדי לעשות את זה וגם להצליח. אני מאוד מעריצה אומץ לב ופריצת דרך אצל אנשים שהיא מעבר לקונבנציה. לפעמים אנשים מתנהלים בתוך מסלול ועושים משהו שנראה כמו אומץ לב, אבל כאן זה מדהים.
...
מנשה: הקליפ הבא שבחרת הוא 'זכיתי לאהוב' של עברי לידר. תגידי לי למה.
שלי: קודם כל כי הוא שר מאוד יפה והוא נורא מוכשר. הוא כותב ומלחין מחונן. לא התכוונתי לעשות את ההקשר, אבל בהמשך לשיחתנו על דנה אינטרנשיונל, יש התרגלות לזה שהקהילה הלהט"בית היא כבר מוכרת וכולם כבר מאיישים אפילו אליטות תרבותיות ופוליטיות, אבל זה לא קל. מגיל מאוד צעיר יש לי המון חברים הומואים ולסביות וליוויתי אותם כברת דרך. הם ילדו ילדים, הם הקימו משפחות. ועברי לידר הוא אחד מאלה שמאוד עוזרים לחבר'ה צעירים שהם בארון וחוששים, הוא נותן להם לגיטימציה. זה נראה מובן מאליו, אבל כשהוא התחיל זה לא היה מובן מאליו.
מנשה: לא סתם קראו לו עברי לידר.
שלי: כן, הוא לידר. זה נכון. בדרכו המקסימה והיפה הוא מהווה מודל ועמוד ענן להרבה אנשים שמתחבטים ומתייסרים בתוכם. זה ממש לא קל. היום מתייחסים ליציאה מהארון כאילו זה הדבר הכי בנאלי, אבל זה לא. עדיין לא, לצערי, עדיין לא. הקהילה בישראל, בטח בתל אביב ובישראל בכלל – זו אחת הקהילות המדהימות בעולם מבחינת הנראות שלה, וגם תל אביב היא הכי גיי-פרינדלי בקנה מידה בינלאומי. אבל עדיין בסוף יש את הכאב הקטן האישי ואת הרגע שבו אתה רוצה את ההכרה ואת הלגיטימציה. אני חושבת שעברי, מעבר לזה שהוא מאוד מוכשר, גם עושה את הדרך הזו לקלה יותר."

לצפייה בראיון המלא: