שלי ב"גלי ישראל": "מי שמנכס לעצמו את הרציונליות ובז להצבעה של חצי מהעם, לא יכול להנהיג את העם הזה"

24 במרץ, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכנית "לא סותם ת'פה" עם אראל סג"ל ודרור זרסקי בגלי ישראל, והתייחסה לתוצאות הבחירות, למצבו של השמאל, לעתידה הפוליטי של מפלגת העבודה ולנושאים נוספים. מתוך דבריה:

"שלי: יש איזו נטייה לחפש את הרגע בקמפיין שבו נעשתה השגיאה, או מה היה ככה אם לא היה ככה וכן הלאה וכן הלאה. בסוף יש את התוצאה הפשוטה והברורה, שהיא רצון הבוחר. אזרחי מדינת ישראל הלכו לקלפי, הצביעו איש-איש על פי השקפת עולמו, עלי הזדהותו, על פי קרבתו, על אהבתו ועל פי שנאתו, ואלה תוצאות הבחירות. לפני שמתחילים בכל פלפולי הפלפולים, צריך פשוט לקבל את הכרעתו של הבוחר ולהבין שזה מה שהציבור רוצה. לי, כמי שמובילה דרך אחרת ושונה בכל זווית אפשרית, עלי ועל חברי מוטלת עכשיו החובה לכבוש את ליבו של הציבור ולהסביר למה אנחנו צודקים.
סג"ל: כשאומרים במחנה שלכם שלמצביעי הליכוד יש מנטליות של אישה מוכה ותסמונת שטוקהולם, זה לא בדיוק מקרב אנשים אחרים.
שלי: לא נותר לי אלא להסכים עם כל מילה שאמרת. אני כל כך מסתייגת ולא מזדהה, כל כך לא מרגישה בעצמי את כל הדברים האלה שנאמרו כאן גם במהלך הקמפיין וגם אחריו. הסוג הזה של התפיסה כאילו הרציונליות מונחת רק בקרב מצביעי המחנה הציוני, מרצ ויאיר לפיד, וכל מי שמצביע למפלגה אחרת פועל אמוציונלית, מסיבות לא מובנות – קודם כל זה פשוט לא נכון. זה לא נכון כי להצבעה לשני חלקי המפה הפוליטית יש מרכיב אמוציונלי חזק, מרכיב שבטי חזק, מרכיב רגשי חזק. הוא חזק אצל האשכנזים, אצל המזרחים, אצל הערבים, אצל החרדים והוא חזק אצל כל מצביע. אין מצביע שהולך עם הרציונליות הטהורה לקלפי. מי שמנכס לעצמו את הרציונליות ואת הצדק המוחלט, ובז להצבעה של חצי העם או 60% מהעם, הוא לא יכול להנהיג את העם הזה. אני מאוד מצטערת. ולכן אני חושבת שאחד הדברים שלא אהבתי שקרו זה שהגינוי לגרבוז במהלך מערכת הבחירות היה מאוד מינורי. אני חושבת שרק עמיר פרץ ואני גינינו אותו בצורה מאוד קשה. למרות שהוא לא איש מפלגת העבודה, שהוא חתם על מודעות תמיכה במרצ שהתפרסמו ב'הארץ' ולמרות שלא נשלח מטעמו של אף אחד ודיבר בשם עצמו, אני חושבת שהרבה אנשים הבינו את הדברים שלו, והם צדקו, שהוא לא מדבר רק מהמיית ליבו הפרטית והביזארית אלא מדבר הלכי רוח שקיימים לא אצל כולם אבל אצל רבים מהמצביעים שלנו.
...
סג"ל: את אולי אחרונת הסוציאל-דמוקרטיות בכנסת הזאת, כי אפילו התוכנית הכלכלית של המפלגה שלכם די רחוקה ממה שאת רצית.
שלי: בתוך מפלגת העבודה היה תמיד את המנעד הזה, גם בסדר יום מדיני וגם בסדר יום כלכלי, מנעד בין נגיד סוציאל-דמוקרטיה שהיא יותר קרובה כבר לניאו-ליברליזם לבין סוציאליזם. היו פריימריז במפלגת העבודה, ובפריימריז האלה אני הפסדתי. זה אומר שהגישה של בוז'י, שהיא יותר נוטה למרכז מזו שלי, שהיא בוודאי יותר שמאלה מבחינה כלכלית, זו הגישה שציבור מצביעי מפלגת העבודה בחר בה. בתוך הגישה הזו, יש מקום גם לאנשים כמוני, שהם מאוד רבים במפלגה, זה זרם מאוד חזק היום בתוך מפלגת העבודה, הזרם הסוציאל דמוקרטי. אנחנו נעים על הסקאלה הזו, מייצגים בכל זאת כולנו גישה שהיא שונה מזו שנתניהו הוא הנציג הכי חד שלה. אוי ואבוי לי אם ארצה להיות רק עם הדומים לי במיליון אחוז בכל דבר ועניין. אנה אני אבוא? אני גם סוציאל-דמוקרטית, גם ציונית, גם פמיניסטית, גם יהודייה וגם וגם וגם וגם.
סג"ל: אבל אחד עם כיפה לא היה לכם במפלגה, ולפני כמה שנים כשניסית להכניס את חילי טרופר המפלגה לא יכלה לבלוע אותו. לעומת זה מסביבך יש אנשים עם כיפה.
שלי: זה נכון, בסביבה שלי יש חובשי כיפה. גם כיפה שחורה וגם כיפה סרוגה, אגב, בצוות שלי ובמתנדבים שלי. זה מהרגע הראשון שנכנסתי לפוליטיקה. בצוות המתנדבים במשרד שלי תמצא חובשי כיפות מכל הסוגים. זה נכון שניסיתי מאוד שחילי טרופר יבחר והצטערתי מאוד שלא נכנס. אני חושבת שגם אם אלעזר שטרן היה ברשימה שלנו והיה נדוניה מטעם לבני זה היה עושה לנו טוב. אני יכולה להגיד לך שאני חושבת שאחת המטרות שלנו היא באמת לגוון את השורות, ובוודאי להביא חובשי כיפות."

להאזנה לראיון המלא: