שלי בנאום במליאה: "לממשלה יש אובססיה לבית המשפט העליון. המתקפה על שלטון החוק מעוגנת בסעיפים הקואליציוניים"

12 במאי, 2015

שלי נאמה במליאת הכנסת בדיון על תיקון חוק יסוד: הממשלה בכדי להרחיב את ממשלת נתניהו, והתייחסה למתקפה של הקואליציה הנבנית על מוסדות שלטון החוק בישראל.

לצפייה בנאום:

 

בבלוג כתבה שלי על הנאום: "עם דם בעיניים וסכין בין השיניים לא תנוח הממשלה הזאת ולא תשקוט עד שבית המשפט העליון ינוהל כולו בידי פוליטיקאים.

זה התחיל באולמרט המושחת שבעודו ראש ממשלה עשה הכל לחסל את מוסדות שלטון החוק כדי שלא יעיזו לטפל בו, ונמשך כעת באופן טרגי בידי חבורת פוליטיקאים (לא מושחתים) מהימין הכי ימני, שיש להם אובססיה מטורפת על בית המשפט העליון.
דמוקרטיה, נזכיר, היא לא רק שלטון הרוב, אלא, ואולי בראש ובראשונה, הגנה על המיעוטים, לבל יעשה בהם "הרוב" שפטים.
הדיונים במליאה נמשכים (תחת צוו חרום מיוחד ואנטי דמוקרטי שהפעילה הקואליציה, כאילו היינו במלחמה), הנה נאום שלי על המתקפה על שלטון החוק."

 

תוכן הנאום:

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. קודם כל, רשמתי לפני את הנזיפה החמורה מפיו של חבר הכנסת אלקין, על כך שהיו פרצי צחוק בדיוני הוועדה בלילה. אני מציעה לכם לחוקק בחוק יסוד, תחת סעיף 98, שאסור שיהיו פרצי צחוק בוועדה. כמה עזות מצח צריך כדי לגנות - -

זאב אלקין (יו"ר הוועדה המיוחדת):

- - -  את דברייך.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

- - לגנות את התנהגות חברי הכנסת בוועדה, בעוד - -

זאב אלקין (יו"ר הוועדה המיוחדת):

אני לא גיניתי את התנהגות חברי הכנסת. כל בר דעת, שהיה קורא את ההסתייגויות האלה היה פורץ בצחוק. אני מגנה את האנשים שמגישים הסתייגויות, שהם בעצמם לא מתכוונים שהם יהיו בספר החוקים.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

ואני מגנה את הגינוי שלך ואני מגנה את ההתנהלות שלכם. אני מגנה את התוכן שלה ואני מגנה את הפרוצדורה שלה ואני חושבת שצריך ציניות מאוד מאוד גדולה כדי לעמוד כאן ולגנות פרצי צחוק, כאילו רק אתמול הומצאו הסעיפים לצורך רשות דיבור, עם שמות הומוריסטים, שזאת תהיה הבעיה האחרונה שלנו, אלקין, בכנסת הזאת. אני חותמת על זה עכשיו ברגע זה. 

עוד הוסיף יושב-ראש הכנסת, הסתייגות ממעשה הקונדס. אפשר לחשוב מה עשו כאן, מרחו במשחת שיניים בלילה חבר כנסת ישן? באמת, קצת פרופורציות, הנזיפות האלה. על מה אתם נוזפים, כשמה אתם עושים. אין לזה גבולות.

אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לנכות לי מזמן הדיבור, כי הייתה קריאת ביניים של חבר הכנסת אלקין.

אנחנו מנהלים את הדיון הזה תחת סעיף דרקוני, קוראים לו סעיף 98, שהופעל כדי למנוע מאתנו לממש את היכולות שלנו כאופוזיציה, ולמשל לעשות פיליבסטר. למשל, לאפשר לנו לנמק באופן מובנה, ברור, דבר דבור על אופניו, את מה שיש לנו לומר על מה שנעשה כאן. את כל זה אנחנו לא יכולים. אנחנו לא יכולים לממש את הזכות שלנו הדמוקרטית כאופוזיציה, כיוון שהופעל אותו סעיף 98, שנועד לכפות עלינו סדרי דיון בסד מאוד קפוץ של זמנים. זה סעיף חירום, אדוני היושב-ראש. אתה יודע מתי הוא הופעל בעבר? הוא הופעל לצורך ההתנתקות, הוא הופעל בהסכמי אוסלו, ואני לא נכנסת פה למהות של הדברים. השר אריאל, אני בטוחה שאתה גם התנגדת להסכמי אוסלו וגם להתנתקות, אבל אני חושבת ששנינו נסכים שהיה מדובר במהלכים מאוד מאוד דרמטיים וגדולים, שלצורך הדיון בהם הופעל סעיף 98. על מה אתם מפעילים אותו עכשיו? על איזה שטויות.

באיזה קלות ובאיזה זילות אתם רומסים את המכשירים הדמוקרטיים שיש בידינו. אבל אני חייבת לומר, בשביל היושר האינטלקטואלי, שלא אתם התחלתם. זה התחיל לפני שנתיים, עם כינונה של הממשלה הקודמת. כמובן שאתם הייתם השותפים הבכירים בה, לצערי הרב, אבל אותו סעיף 98 כבר הופעל בשביל יאיר לפיד לפני שנתיים, לחוק הגיוס, והופעל בשביל ליברמן, בשביל המשילות - -

מיקי לוי (יש עתיד):

חוק הגיוס לקח שמונה חודשים.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

- - והופעל בשביל בנט, אני כבר לא זוכרת בשביל מה. ככה זה, כשהיד קלה על סעיפים אנטי-דמוקרטיים, אחר כך זה הופך לשגרה. תראו באיזו קלות זה עובר עכשיו, סעיף חירום שבעבר הופעל רק להתנתקות ולאוסלו, הופעל בכזאת קלות לפני שנתיים, ועכשיו אף אחד כבר לא שם לב אפילו שהדבר הזה קורה, כי זה הופך לשגרה.

אורי אריאל (הבית היהודי):

מי שפותח, שידע שאין לזה גבול. ואת יודעת. אל תצדיקי את זה אז.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

לא, לא, אני - - -

אורי אריאל (הבית היהודי):

לא. את אומרת: זה היה דברים גדולים, אז - - -

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

חשוב לי לומר את הדברים. ברור שיש כאן עימות אידיאולוגי מאוד חריף על שני הצעדים האלה.

אורי אריאל (הבית היהודי):

גם אז לא היה צריך סעיף 98, היה דיון בעוד יומיים. מה היה יכול להיות?

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

יכול להיות. אבל בכל זאת, תרשה לי לעשות את ההבחנה, שאתה לא יכול שלא להסכים שיש בה היגיון מסוים, בין דרמה כזאת מטורפת בתולדות המדינה לבין השטויות שמפעילים עליהם סעיף חירום. בכל זאת צריך לייצר כאן איזושהי הבחנה, ואתה יודע מה, יכול להיות שאתה צודק. זה היה כדי להמחיש את הפער בין השימוש הנדיר מאוד בסעיף הזה לבין הזילות שלו עכשיו.

ואני חייבת לומר שיש משהו סימבולי בזה שהדיונים הראשונים שלנו מתנהלים תחת צילה של רמיסה של הדמוקרטיה ושל כללים פרלמנטריים כל כך יסודיים, כי להערכתי ליבת המאבק שלנו באופוזיציה בכנסת הזאת תהיה מתקפה מאוד קשה, מאוד מסוכנת, על שלטון החוק בישראל, על מוסדות שלטון החוק, ואנחנו רואים את המתקפה הזאת כבר מעוגנת בסעיפים הקואליציוניים. אנחנו רואים אותה, ככה, בקטן מתרחשת כאן ועכשיו מתחת לאף שלנו, והאובססיה הזאת שיש לכם – אני רוצה להגיד לכם, אבל הכיסאות פה ריקים לחלוטין, אין לי כל כך אל מי לדבר – האובססיה הזאת שיש לממשלה הזאת כלפי בית-המשפט העליון, ששמו יצא לתהילה ברחבי העולם המערבי, שפסקי-הדין שלו מצוטטים באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר, בית-משפט לעילא ולעילא ברמה גבוהה, שאנחנו יכולים להיות גאים בו גם כשהוא מקבל פסיקות שאינן לרוחנו, וגם לא תמיד הפסיקות של בית-המשפט הן לרוחי. אבל אנחנו בהחלט יכולים להיות גאים במוסד המפואר הזה. ואגב, לא רק אנחנו, גם הציבור מחזיק מהמוסד הזה. המצביעים של אותן מפלגות שמתעקשות למוטט את יסודות בית-המשפט העליון – זה בכלל לא מעניין אותם. להם אין שום דבר נגד בית-המשפט העליון. זה באמת אובססיה של קבוצה מאוד קטנה של פוליטיקאים, ששמו להם למטרה, עם אש יוקדת בעיניהם, פשוט לא לנוח ולא לשקוט עד שבית-המשפט העליון שלנו לא יהיה פוליטי לחלוטין. והציבור דווקא אומר אחרת.

הסתכלתי על הסקר. מדי פעם יש הסקרים האלה, שבהם בודקים את מידת האמינות של מוסדות המדינה, וראיתי שבסקר האחרון שנעשה בינואר בית-המשפט העליון מקבל 62% תמיכה מהציבור. לא רע בכלל. במיוחד לא רע ביחס לממשלה, שקיבלה 37% תמיכה מהציבור, והכנסת לבושתנו, שקיבלה 35%. כך שמצבו של בית-המשפט העליון בעיני הציבור הוא לא כל כך גרוע, בלשון המעטה. צריך לציין, שב-2008 ירדה הערכת הציבור לבית-המשפט העליון לשפל שאין לו תקדים, ל-49%, אחרי שהוא היה מקבל 90% וציונים מאוד גבוהים. למה? כי זה היה בלב לבה של מתקפה מאורגנת על בית-המשפט העליון, תחת ממשלת אולמרט, עם פרופ' דניאל פרידמן כשר משפטים. שאני חייבת לומר לזכותו של פרופ' פרידמן, שהוא אידיאולוג במשנה שלו, אבל הוא אידיאולוג שהובא על-ידי אולמרט ככלב תקיפה על מערכות שלטון החוק בכוונת מכוון, כיוון שאולמרט היה נתון תחת חקירות פליליות ורצה פשוט להחליש את כל מוסדות שלטון החוק, ופתח במתקפה שלא היו לה בכלל גבולות – נגד הפרקליטות, נגד המשטרה, נגד מבקר המדינה, נגד החשב הכללי באוצר, וכמובן נגד בתי-המשפט ובראשם בית-המשפט העליון. הירי – לכן, שימו לב – המתקפה על בית-המשפט העליון מגיעה משני כיוונים נפרדים לגמרי, שמתנקזים יחד כמו שני יובלים לתוך נהר אחד. אני בטוחה שיובל אחד של הנהר הזה בכלל לא מחבב את היובל השני, אבל יש כאן איזושהי מטרה משותפת. מי שהתחיל במתקפה הזאת בכל הכוח היו פשוט מושחתים, פוליטיקאים מושחתים, ובראשם אולמרט. ומי שממשיך, זה אנשים שיש להם אידיאולוגיה אובססיבית של הרס בית-המשפט העליון, והם בונים את מעלליהם על בסיס אותה תשתית שהניח אולמרט באותה מתקפה שהיו לה כל כך הרבה משרתים, שאני פשוט מתביישת להיזכר בתקופה הזאת. כמה סייענים היו לו בניסיונות לקעקע את שלטון החוק. אנשים, אגב, חלקם, שרוממות שלטון החוק עכשיו בגרונם. ומה בסוף הם רוצים להביא? לאיזו תוצאה הם רוצים להביא? שבית-המשפט העליון לא יוכל בעצם להחליט כלום. שהוא לא יוכל לבטל חוקים לא-דמוקרטיים שפוגעים למשל בזכויות אדם. שבוועדה למינוי שופטים יהיה רוב של פוליטיקאים, כשכל הזמן רוממות הרוב בגרונם. הרוב קובע, הרוב קובע. כמו ילד קטן, הרוב קובע. לא, לא. יסוד מוסד בדמוקרטיה הוא ההגנה על זכויות המיעוט ולא רק שלטון הרוב. זה בסיס כל כך חשוב, נדבך כל כך חיוני בדמוקרטיה, שמירה על זכויות המיעוט. הרי ברוב שיש כאן, שאני אפילו לא יכולה לקרוא לו רוב דורסני, כי הוא אפילו לא דורסני, זה רוב דרדלה ומגוחך, הרי ברוב שיש כאן אפשר גם להחליט, אני יודעת, שמקבוצה מסוימת – אני לא רוצה להעליב אף קבוצה – באוכלוסייה תישלל זכות הבחירה, למשל. או תהיה – דברים מופרכים. הרי בהחלטת רוב טיפש ורומסני אפשר לקבל כל החלטה אנטי דמוקרטית, נגד ג'ינג'ים, נגד שחורים, נגד כל קבוצה אפשרית.

הורדת לי את קריאות הביניים?

היו"ר נחמן שי:

הוספתי כבר עוד חצי דקה.

שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):

טוב. וכך, אחרי שהם יחלישו את בית-המשפט העליון, לא יהיה שום כוח שיוכל לשנות החלטות מטורפות של רוב. זאת בדיוק הכוונה, ליטול את הכוח מאותו בית-שמפט עליון.

ברשותך, אדוני, עוד דקה. אני ארחיב על כך את הדיבור בפעם אחרת, אבל אני רוצה לומר שעוד פרי באושים של התקופה האפלה הזאת, שוב שנעטף באהבה על-ידי הממשלה הקודמת וזאת שעכשיו מכוננת, זו אותה נציבות נציבות חדשה לביקורת על הפרקליטים. היא נולדה בחטא, היא נולדה כדי להצר את צעדיהם. היא הפכה את הפרקליטים, שהם עובדים מסורים שעושים עבודת קודש ברובם המכריע, למטרה לאש צולבת מצד סנגורים פרטיים.
אותה נציבות, שאגב אין לי דבר וחצי דבר נגד הילה גרסטל, השופטת שעומדת בראש הנציבות, שקיבלה רק שלוש מתוך 210 תלונות שהוגשו נגד הפרקליטים, מה שמראה לכם את רמת ה-abuse  והאיומים שמופעלת במסגרת הנציבות כלפי הפרקליטים. רק SMS  אחד, לסיום – סנגור פרטי שולח לפרקליטה SMS וכתוב בו: אבקש שתגיעי מחר ותנהגי בתום לב כמצופה מפרקליט. איני רוצה לפנות לשופטת גרסטל. כותב בחוצפתו. ואת האיום הזה מעל הפרקליטים, שאני מזדהה בכל לבי עם שביתתם, צריך גם להסיר. גם הוא פרי באושים של אותה תקופה אפלה וגם הוא חלק מהמתקפה על שלטון החוק.

תודה רבה.