שלי במשדר מיוחד לציון 15 שנים ליציאה מלבנון: "אני וכרמלה מנשה נתנו פתחון פה לקולות שהיו מושתקים, ופתאום התחיל דיון עמוק על השהיה בלבנון"

25 במאי, 2015
האזינו:

שלי השתתפה במשדר מיוחד של רשת ב' לרגל 15 שנים ליציאה מלבנון, ביחד עם כרמלה מנשה, יואב קרקובסקי ותת-אלוף במיל' שמואל זכאי, מי שהיה מפקד חטיבת גולני בזמן הנסיגה. מתוך דבריה:

על קולות היציאה מלבנון אמרה: "זה מזכיר שנים מאוד ארוכות שבהן צה"ל היה בתוך לבנון, וזה היה חלק מהחיים שלנו. זה בעצם ליווה את החיים הבוגרים שלנו. מלחמת לבנון הראשונה התחילה כשאני הייתי סטודנטית באוניברסיטה ונמשכה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד והפכה למין שגרת חיים מצמררת, שבה משלמים מחיר דמים קבוע ועקבי. את, כרמלה (מנשה), בזמן שאני הייתי המגישה של התוכנית 'הכל דיבורים' במשך שבע שנים, את היית זו שחדרה תמיד למעמקי השטח והביאה את הקולות משהם. זה אחד הקולות שהתרגלנו לשמוע."

לתא"ל במיל' לשמואל זכאי, מי שהיה מפקד חטיבת גולני וקרא לה בזמן הנסיגה "שלי סמרטוטוביץ'" בתגובה לתמיכתה בנסיגה מלבנון, אמרה:

"שלי: ברבות השנים התפייסנו. מי שדאג לפיוס הזה היה שאול מופז, קודם רמטכ"ל ואחר כך שר ביטחון. בשתי פאזות הוא דאג להפגיש אותו עם זכאי, זה היה כשהתלוויתי אליו פעם אחת במוצב פארן ופעם אחת כשזכאי היה מפקד עוצבת עזה. יצא לנו כמה פעמים לדבר ברבות השנים ולהבין שהיינו מאוד לא רחוקים האחד מהשני בהשקפותינו. זכאי עשה את מה שמפקד צריך לעשות. הוא ניסה להפיח רוח חיים בחיילים שלו, כי זו הייתה תקופה שהיה לכאורה קונצנזוס מוחלט מקיר לקיר שחייבים להישאר בלבנון, יקוב הדין את ההר ובלי זה מדינת ישראל תחרב. פתאום, באמת בחסות הדיון שכרמלה ואני ייסדנו בהכל דיבורים מידי יום ביומו, התחילו לשאול – האם זה באמת נחוץ, מחיר הדמים הזה? האם אי אפשר להגן על הצפון מתוך גבולות מדינת ישראל? כאן, אני חושבת שהדברים של זכאי גם נבעו מתסכול מסוים, של איך לתווך את המציאות המשתנה לחיילים שלו שהוא צריך להחזיק אותם כמו שצריך כמפקד.
קרקובסקי: בתוכנית הכל דיבורים עשית עם כרמלה מהלך שהייתה לו תכלית? ישבתם באיזו נקודה ואמרתם שדי, צריך להביא את הצבא הזה לידי החלטה לצאת מלבנון? זה היה סוג של קמפיין?
שלי: הייתה לנו שיחה אחת ממש עמוקה. כרמלה ואני דיברנו על זה כל הזמן, אבל אני כן זוכרת שיחה אחת מאוד עמוקה ויסודית. ישבנו ביחד במזנון של הרדיו ודיברנו. לשתינו התחילו להגיע בכמויות מאוד גדולות, גם כשהסתובבנו בארץ וגם למערכות, גם לכרמלה ככתבת צבאית וגם לי כמגישה, התחילו להגיע המון פניות של אימהות. זה היה במובהק אימהות. הן כתבו לנו שהבנים שלהן קרביים והן גאות בזה, שחינכו אותו לשרת שירות משמעותי אבל שהן מרגישות, כתבו לנו אמהות שהן מרגישות שהשהיה שם מיותרת. היו ביטויים קשים – ברווזים במטווח, בשר תותחים. איכשהו הגיעה אלינו מסה עצומה של פניות שלא היה להן ביטוי בתקשורת בכלל. מה שכרמלה ואני החלטנו לעשות במודע זה לתת לקולות האלה ביטוי. אלה היו קולות לא לגיטימיים. הם היו מוחנקים מתחת לפני השטח, ופשוט התחלנו לראיין אותן ולתת להן פתחון פה בפריים-טיים. ופתאום התחיל דיון מאוד עמוק.
...
אני חייבת להגיד שלכרמלה ולי זה היה מאוד קשה. זה היה כמו משהו שרוחש מתחת לפני השטח, אתה פותח פקק והכל מתפרץ החוצה באותה השנייה. אני זוכרת שדובר צה"ל היה מתדרך נגדי ונגד כרמלה שהשידורים שלנו משמשים את החיזבאללה. כל מיני דברים מופרכים שכמובן לא היה להן יסוד. אני זוכרת סצינה אחת שממשה נחרתה לי בזיכרון, כשאיציק מרדכי, כשר ביטחון אם אני לא טועה, מבקר את החיילים בלבנון ומולו יושבת קבוצה גדולה של חיילים. הוא שואל אם יש כאן מישהו שחושב שאנחנו לא אמורים להגן על הצפון מכאן. שתיקה. ואז הוא מסתכל, וחייל אחד מסכן מרים את האצבע ושואל אם אנחנו לא יכולים לייצר איזה קו הגנה גם לאורך הגבול. איציק מרדכי שוטף אותו באבי-אביו על זה שהוא העז להגיד את הדברים. הדיון הזה לא היה לגיטימי, אבל מה שקרה, אותו פקק שנפתח ונפרץ, זה היה ממש סחף אדיר. הגיע אימהות מיהודה ושומרון והצטרפו לתהייה הזו. הן אמרו שאין לנו זכות אבות שם, זה לא חבל ארץ. הן תרמו את המשקל שלהן. התחילו להגיע פוליטיקאים. בהתחלה יוסי ביילין שזה כאילו ברור מאליו, ואחר כך איציק כהן מש"ס, עד היום חבר בכיר בש"ס. אני זוכרת שנקודת הציון הייתה כשאריאל שרון עצמו נפגש עם ארבע אמהות וגם התראיין אצלנו, והתחילו הרהורי הכפירה באמת."

להאזנה לראיון המלא: