שלי מגיבה בבלוג לאלה ש"הזדעזעו" מדבריה על רשת ביטחון חברתית לממשלה

24 במאי, 2015

שלי בבלוג: צבועים, טפשים ומנותקים, זה מה שאני חושבת על מי ש"הזדעזעו" מכך שאמרתי שנצביע מהאופוזיציה בעד יוזמות חברתיות צודקות וטובות לציבור, גם אם הן מגיעות משרים (חברתיים) בממשלת נתניהו. וגם סיפור קטן על ההזוי וגס הרוח שבצבועים - ספי רכלבסקי (בתמונה).
אז לפני שאגיד לכל אלה (הם לא רבים אבל קולניים) מה אני חושבת על צביעותם ועל טפשותם, אספר לכם שלפני שבוע, בניוזלטר השבועי שלי, כתבתי על ההזדמנויות המדהימות שמאפשרת קואליציה רופפת של 61 מנדטים לאופוזיציה לוחמנית.
כתבתי "אני רוצה לשרטט בפניכם בקצרה, בכנות, ולא מתוך רפלקס אופוזיציוני עיוור – איפה יהיו לנו קרבות ואיפה ישרור שלום עם הממשלה", ומניתי:
סדר יום מדיני - ממשלה מזעזעת. ימנית, פרנואידית, שוחרת מדון, מתנכרת לעולם. הקיפאון שלה יגזור עלינו חוסר תקווה, הסלמה, ובידוד.
סדר יום אזרחי ודמוקרטי - קטסטרופה, ירי ארטילרי מתוכנן על מוסדות שלטון החוק ובראשם בית המשפט העליון, ואנחנו נילחם.
אבל, כתבתי, מבחינת סדר יום חברתי וכלכלי זו ממשלה הרבה פחות גרועה מקודמותיה. "יש כמה מינויי שרים ממש טובים, ואם להיות גלויה לחלוטין – עם חלק מהם יש לי מכנה משותף הרבה יותר רחב מאשר עם גורמים רבים באופוזיציה."
נתתי דוגמא: "אם אדם מוכשר כמו ליצמן אומר לי שאחת ממשימותיו העיקריות היא ביטוח סיעודי ממלכתי לכל – זו דרמה אדירה ואין מצב שלא אשתף אתו פעולה".
כתבתי שאנחנו עשויים למצוא עצמנו, ואפילו מחוייבים בכך לציבור בישראל – מצביעים עבור יוזמות, רפורמות וחוקים שלהם, אם יהיו טובים לציבור.
הדברים האלה, שאני בטוחה שרובכם מבינים את ההגיון ואת ההגינות שבהם, עוררו משום מה עניין רב, וזכו לאין סוף פרשנויות פוליטיות פתלתלות, וגם, בשוליים קולניים, לביקורת פרועה.
למה?
למה, כשהייתי יו"ר אופוזיציה וסרבתי להכנס לממשלת נתניהו, אבל הבטחתי רשת בטחון מדינית ואת האצבעות שלנו על כל מהלך מדיני חיובי קטן או גדול – קבלתי מאותה קבוצה מחיאות כפיים?
למה רשת בטחון מדינית כן ורשת בטחון חברתית לא?
כי אלה אנשים שסדר יום חברתי לא מעניין אותם באמת. מקצתם נטולי אג'נדה כלכלית וחברתית (זה לא נראה להם חשוב), מקצתם שמאל מדיני אבל ימין נאו-ליברלי כלכלי (אוהבים פלסטינים, מרחוק, אבל לא אוהבים ישראלים עניים).
אלה אנשים שקוראים לעצמם "חברתיים" או סוציאל דמוקרטים" סתם כי אופנתי להיות חברתי.
אין להם שום בעיה שנצביע כאופוזיציה נגד סיעוד ממלכתי לקשישים עניים, נגד הקטנת הריכוזיות בבנקים, נגד העלאת קצבאות ילדים (אחרי שנתניהו ולפיד קיצצו אותן באטימות ובאכזריות והם שתקו, כי לפיד היה באופנה), נגד העלאת שכר מינימום.
אין להם בעיה שנתאכזר לציבור. העיקר שנצביע נגד. כי ככה בא להם.
אז יש לי כמה הערות על זה:
אחת, שזו צביעות מטומטמת, וכבר הסברתי.
שניה, שהם לא ילמדו אותי להיות אופוזיציה לביבי. אני ממש טובה בזה.
שלישית, שזה גם לא יזרז את הפלתה של הממשלה, וגם יפגע בנו וישניא אותנו על חלקים נרחבים בחברה הישראלית, ובצדק.
רביעית, שזו גישה אכזרית ומנותקת שמבטאת יריקה בפרצופם של הישראלים.
חמישית, שזו פתיחה רעה מאוד לחשבון הנפש העמוק שיש לנו לעשות אחרי מפגני ההתנשאות והגזענות שבטאו זרמים מקולקלים במחנה שלנו.
ששית, שהרוב המכריע של חברי בסיעה מסכימים אתי לגמרי.
שביעית, אף אחד לא מאמין לאופוזיציה אוטומטית שמצביעה תמיד נגד. להיפך. הרבה יותר אמין ומכובד להיות ענייניים.
הביטוי הקיצוני ביותר להלכי הרוח הדוחים האלה ניתן במאמרו של ספי רכלבסקי בעיתון הארץ, "יחימוביץ' התבלבלה".
"הצעה נואלת, מופרכת, אנטי מוסרית, משת"פית, פארסה, מישהו השתגע, יש גבול לכל תעלול, עדיף כבר להצטרף לממשלה (!)" אלה רק מקצת הקללות שקבלתי מרכלבסקי על דברי.
אספר לכם סיפור קטן על רכלבסקי.
ביוני שנה שעברה, באתי ללשכתו של פואד בכנסת.
רציתי להגיד לו ישירות, בפניו, שלא רק שהתנגדתי להצביע עבורו כמועמד סיעת העבודה לנשיאות, אלא שארחיק לכת ואביע תמיכה פומבית במי שהיה בעיני המועמד הראוי מכולם, אף שבא משורות הליכוד: רובי ריבלין, כיום נשיאנו האהוב.
פואד היה בהלם. ביקש והפציר שלא אעשה זאת, עבר לשלב האיומים באשר לגורלי ב"שטח" של המפלגה (בפריימריס שאחר כך נבחרתי למקום הראשון, למרבה השמחה ולמרות האיומים), והזהיר מפני לינץ' תקשורתי נגדי על תמיכה באיש ליכוד.
הגבתי בסבלנות ובנימוס ולא התעמתתי איתו. אכן צפיתי נזק פוליטי ותקשורתי מסויים, אבל הייתי כל כך משוכנעת בכך שרובי יהיה נשיא נפלא, עד שהייתי מוכנה ומזומנה לשלם את המחיר.
כשקמתי ללכת, פואד צעק בזעם לעבר עוזרתו, איילת: "תשיגי לי את ספי רכלבסקי דחוף".
ואכן עוד באותו יום, ומייד אחרי שהודעתי על תמיכה בריבלין, העלה רכלבסקי בעמוד הפייסבוק שלו סטטוס עם דברי שטנה והסתה נגד ריבלין, וגם נגדי על כך שאני מעזה לתמוך בו. אין די מקום לפרוש את כל מה שנכתב בסטטוס המופרע והפרוע ההוא, רק קטע קטן:
"בואו נדבר על יחימוביץ'. שלי יחימוביץ'... מי שהוא משת״פ אגואיסט, מי שמקדם סוציאליזם לאומני - גם בלי תרגום לגרמנית – (רמז עבה: אני נאצית. ש.י) אינו ראוי לאף קול... לידה אפילו נתניהו נראה כמופת של אינטגריטי... כל רוע ההתנחלות וחברון והרב ליאור הוא על ידי משתפי הפעולה..."
נראה לי שכל מלה נוספת מיותרת, שלא לדבר על כך שכל השאר, בנוגע לבחירות לנשיאות ותוצאותיהן שהן טובות ויפות לכל אזרחי המדינה, כבר נכתב בתולדות הימים, ועוד יכתב.
אז אני חוזרת ומבטיחה אופוזיציה קשה ולוחמנית (כמו שאני יודעת לעשות), אבל כזו שבכל פעם שהממשלה שמולה עושה משהו טוב בשביל הציבור – שוכחת את היריבות ותומכת בלי היסוס.