"הפרקליטים הם הפה של הציבור. פגיעה בהם זו פגיעה בציבור"

10 ביוני, 2015

שלי דיברה בדיון של וועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא "איבוד אמון הציבור במערכת המשפט בעקבות פרשת השחיתות בפרקליטות", והתייחסה להצעה לחוקק בחוק את גוף הביקורת על הפרקליטות. לצפייה בדבריה המלאים:

התוכן המלא של הדברים:

אני אקדם ואומר שאני חושבת שהעיצומים שנקטו הפרקליטים היו מוצדקים לחלוטין. הזדהיתי עם הצעד הזה. זה הכלי הלגיטימי שיש בידי עובדים, ומדובר בעובדים שעובדים מאוד קשה, כדי למחות על פגיעה מאוד קשה במעמדם ובתנאי העבודה שלהם.
למהות העניין, אמרה חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין שהיא בטוחה שהמערך הזה לא נבנה כדי להחליש את הפרקליטות. אני מרשה לעצמי לפקפק בדבריה, שנאמרו בכוונה טובה. אני רוצה להזכיר מתי הרעיון הזה נולד. הוא נולד בתקופה שבה אהוד אולמרט היה ראש הממשלה, נחקר ונחשב בפלילים. זה היה חלק ממערכה שלמה שמטרתה הייתה להחליש את מוסדות שלטון החוק ולהפחיד אותם. זו הייתה מערכה נגד כולם – נגד מבקר המדינה, נגד החשב הכללי, נגד הפרקליטות, נגד בתי המשפט. הורתו ולידתו של הרעיון הזה בחטא. המניעים הראשונים שלו לא היו ענייניים. אי אפשר להתעלם מהקשר אף פעם. אנחנו לא יכולים להגיד שעכשיו נפרק ונסתכל על המבנה המדעי של הנציבות, ואנחנו ענייניים. אין לי ספק ששרת המשפטים לשעבר ציפי לבני הייתה עניינית במהלכיה. אין לי ספק שהשופטת גרסטל היא עניינית לחלוטין בפעולתה, ואיש לא מפקפק במקצועיותה, בנחישותה ובכוונותיה הטובות, אבל בכל זאת ראוי להזכיר מתי הדבר הזה נולד ולמה. ההקשר הוא חשוב.
נוצרה כאן הנגדה כאילו יש מי שדואגים לציבור ויש מי שדואגים לפרקליטות, לפרקליטים. לדאוג לפרקליטים זה לדאוג לציבור, חבר'ה. הם הפה של הציבור. הם הפה של הציבור נגד מי שפוגע בציבור באמצעות פשיעה לסוגיה. החלשה של הפרקליטים היא החלשה של הציבור. הייתה לי הזדמנות אחת להיות בתוך הליך כזה. הזדמן לי לא כמחוקקת. הייתי עדה מטעם התביעה במשפטו של משה קצב, בסיבוב השני לאחר שלא הסכים לעסקת הטיעון, לשמחתנו. שם הפרקליטים היו ניסים מירום ורונית עמיאל. ניסים מירום, אותו אחד שידווח מיד כשקיבל הצעה מפוקפקת מכיוון רונאל פישר מרות דוד לעבוד בפרקטיקה פרטית כי הוא עסק, כנראה, בעניינה של אחת מלקוחותיו. ניסים ורונית ליוו אותי כעדת תביעה, ואני רוצה להגיד לכם שלראות מקרוב את התנאים הבלתי אפשריים שבהם הפרקליטים עובדים, מתוך החדרים הצפופים שלהם עם ערימות הניירת, הבלאגן והמחסור בכוח אדם, כשמולם סוללה אינסופית של סנגורים יקרים שעומדים בשירות אותו אדם שפגע בציבור, והם בראים לגונן על הציבור מפני אותו אדם. כמה כישרון, כמה חריצות, כמה סיזיפיות מול כוחות כל כך גדולים של ממון ולפעמים של פשע. אני רואה בהם גיבורים, באמת. אני רואה בכל ההתנהלות שלהם התנהלות של גבורה ממש.
לכן העובדה שעל כל הקושי הזה, על כל הקושי של העמידה של מערך שהוא דל יחסית, מפואר אבל דל יחסית, למערך שמאפשר כסף גדול מאוד – שעל כל הקושי הזה נוסף השוט התמידי של ההתעמרות בסופו של דבר של אותם סנגורים של פושעים או של חשודים בפשעים. אני חייבת להגיד לכם שאנחנו מסתכלים על התוצאות שהנפיקה הנציבות בראשות השופטת גרסטל, ואנחנו רואים שמתוך, כמה, 200 תלונות?
פרקליט המדינה שי ניצן:
בשנה שעברה 200.
שלי:
מתוך 200 רק שלוש נמצאו מוצדקות. מה שמראה באמת על עבודתה של השופטת גרסטל, אבל הוא גם מראה את עוצמת ההטרדה ואת עוצמת תלונות הסרק שעומדות כשוט כל הזמן על הפרקליטים, וכבר ראינו את הסמסים החצופים מסנגורים: "אני אדווח עלייך. כדאי שתעשה מה שאמרתי, כי אני אדווח אותך לגרסטל". זה היום החדש: "אותך לגרסטל". אני חושבת שזו סוג של הצקה והטרדה שלא מגיעה למערך הזה. אני חושבת שלציבור אין שום בעיה של אמון בפרקליטות, ואם מישהו פגע באמון כלפי הפרקליטות זה פוליטיקאים שהחלישו את הפרקליטות. לציבור יש הרבה פחות אמון, אגב, בנו הפוליטיקאים. אני בטוחה שאם תבדקו את האמון של הציבור בפרקליטות מול הפוליטיקאים, אנחנו נימצא במצב הרבה יותר גרוע. והן פחות אמון מאשר בפקידי האוצר או בעובדים סוציאליים, לצערי, או בביטוח הלאומי. ודווקא על הגוף הזה השיטו את הביקורת הכפולה והמכופלת והמשולשת באופן לא מידתי ולא שוויוני למקומות אחרים בסקטור הציבורי. חבר'ה, ישב שר אוצר בכלא. שר אוצר ישב בכלא! מישהו חשב לייצר איזו נציבות ביקורת על האוצר, על פקידיו, על התנהלות האוצר? ראש ממשלה הולך להיכנס לכלא. מישהו עושה בדק בית במשרד ראש הממשלה על איך הדברים מתנהלים? למה ההיטפלות הזו לעובדים המסורים האלה?
אני ממש מתנגדת לחקיקה. שרת המשפטים החדשה יצאה, אבל רציתי לברך אותה על כך שהיא הביאה לסיום השביתה לא בגרזן אלא בסוג של בדיקת ביניים. לי אין שום בעיה עם הכחודשיים. אני חושבת שצריך כמה זמן שצריך. אין שום דבר בוער בביקורת הפרטנית על הפרקליטות. אני חושבת שאת הגוף הזה, יש לו המון המון עבודה לעשות – אבל הביקורת הפרטנית היא אינה במקומה והיא מיותרת, ואני מתנגדת לה.