שלי בבלוג: "זנות היא אחת הצורות הקשות של אלימות אנושית"

10 ביוני, 2015

שלי בבלוג: כמה מלים על זונות ועל מה שמכונה באופן שקרי "לקוחותיהן". וגם זה בעקבות פרשת אורן חזן.
זה פרק מתוך הספר שלי "אנחנו - על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל":
זנות היא אחת הצורות הקשות של אלימות אנושית. היא משלבת בתוכה עבדות ופגיעה בכבוד האדם וחירותו ובגופו.
אדם אחד עושה שימוש בגופו של האחר ומנצל את חולשתו הנוראה ואת היותו קורבן שניגף אל שולי החברה.
זנות אינה קשורה למין, אלא לאלימות, ואף שזו סיטואציה שנחזית לצרכנית, אשר במהלכה אדם "קונה" סחורה, היא רחוקה גם מלהיות צרכנית, שכן הסחורה במקרה הזה היא גופו של האדם וכבודו, ובחברה מתוקנת אלה אינם עומדים למכירה.
לא די בזה שהאדם המחולל את העוול הזה אינו צפוי לשום עונש ואף לא להוקעה, יש כאלה שרוצים להרחיק לכת. למה שלא למסד את הזנות, אומרים לי אנשים הרואים עצמם נאורים. ככה הזונות ייהנו מבדיקות רפואיות, יקבלו שכר הוגן, וישלמו מס הכנסה. למה שיעשו את זה בסמטאות אפלות, חשופות למחלות מין ולאונס?
כי זונה ממילא נאנסת שוב, ושוב, ושוב, תוך כדי "עבודתה". כי חברה שממסדת חוליים כל כך קשים, במקום להוקיע אותם ולהיאבק בהם, היא חברה חולה. כי אכן, זו אחת התופעות העתיקות בעולם, וקשה עד בלתי אפשרי להעלים אותה מעל פני האדמה, אבל אם זה הטיעון, למה שלא נמסד עוד תופעות מזעזעות שממילא קיימות?
רצח למשל - הרי גם זו תופעה שהאנושות מוקיעה ומענישה, אבל לא מצליחה למגר. אז למה לא לבצע רצח בתנאים מבוקרים, באופן שלא ייפגעו חפים מפשע, ורכב הובלה סניטרי יטפל בפינוי הגופה, במקום שיגלה אותה איזה עובר אורח מבועת?
ואולי נמסד גם אונס? במקום שהקורבן תחטוף מכות רצח ואולי גם תירצח, היא פשוט תיאנס כחוק ותוך בקרה. על האנס ייאסר להכניס לחדר כלי נשק. צוות רפואי יחכה לה מחוץ לחדר שבו יתבצע האונס, ומתנדבת של מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית תקלוט אותה מיד.
מיסוד של תופעות אנושיות מחליאות הוא השלמה נורמטיבית ומוסרית של החברה עם התופעות האלה, והוא מלבה ומעצים אותן, ומחדיר אותן אל לב ההסכמה החברתית.
ההיסטוריה האנושית רצופה תופעות בלתי נסבלות שנתפסו על פני עידנים כחלק מדרכו הטבעית של עולם, והועברו מדור לדור כאמת מוחלטת וככורח המציאות. אם ייפסקו, סברו מי שעל פני מאות ואלפי שנים שימרו עוולות נוראות, יתערער הסדר החברתי, תתמוטט הכלכלה, זה יהיה מנוגד לטבע האדם או לרצון האל.
תחשבו כמה תופעות כאלה היו במהלך ההיסטוריה, שהיו נורמטיביות לחלוטין, משוכללות, מעוגנות בחוק, ובלא שום סנקצייה בצדן. ובכל זאת, בסופו של דבר, מוגרו ועברו מן העולם הודות לרוח האנושית, לצדק, למוסר, לתעוזתם של קומץ אנשים עזי נפש שפתחו במאבק, אשר בראשיתו היה מאבק משונה של מיעוט, אבל אחר כך סחף אומות שלמות.
עבדות למשל - העבדות היתה חלק בלתי נפרד ממשקי הבית ומהכלכלה האנושית לאורך ההיסטוריה כולה. מיגורה הסופי הוא טרי יחסית, בן לא יותר מ-150 שנה.
או מעמדן של נשים - לאורך ההיסטוריה כולה נשים לא היו זכאיות לחינוך, או לרכוש משל עצמן. וכשהחלה שיטת השלטון הדמוקרטית להתפשט, הן לא היו זכאיות לבחור ולהיבחר. ואילו היום, וזו תופעה טרייה לגמרי, עוד יותר ממיגור העבדות, אין מדינה בעולם שאינה מעניקה לנשים זכות בחירה.
כפי שבעבר נתפסו העבדות ודיכוי הנשים, גם הזנות עדיין נתפסת, יחסית, מאוד נורמטיבית, והמאבק בה מפגר קשות אחרי מאבקים אופנתיים אחרים הקשורים בזכויות אדם.
אי-היכולת לתפוס את התופעה הזו בכנף בגדה - לסמן אותה כפסולה מעיקרה, ולהגדיר כעבריין את מי שעושה שימוש בגופו של האחר בתמורה לכסף - נובע במידה רבה מכך שזו תופעה שמראית העין שלה משתנה כמו אמבה ויש לה כל הזמן שמות חדשים, המחזירים וממקמים אותה בכל פעם מחדש בשדות לגיטימיים.
"מכוני עיסוי" או "מכוני ליווי" במקום בתי זונות. פורנוגרפיה, שהיא זנות מצולמת. נגישות קלה, בשל הגלובליזציה, למקומות וארצות שבהם קונים מין ממי שקל לשכוח שהוא אדם כמוך בשל שונותו האתנית.
גם רטוריקת השוק החופשי, הניאו-ליברלית, חדרה לכאן ושיבשה לגמרי את עולם המושגים.
לכאורה יש כאן אלמנט של בחירה, של שוק חופשי של סחורות, של מי שרוצה למכור ושל מי שרוצה לקנות.
חסידי הזנות יאמרו שלמדינה, לרגולטור, למבקרים מוסרניים - אין זכות להתערב ביחסי המסחר האלה.
זו תפיסה אכזרית ומשובשת. אלמנט הבחירה של הזונה במה שהיא עושה הוא פיקטיבי ומדומה.
הדיבור על זכות הזונה "לבחור" בזנות מתקיים, אם בכלל, מתוך סגידה למושגים שכאן הם שקריים: חופש בחירה, חירות הפרט, הזכות לממש את עצמך.
חופש בחירה?
מישהו מכיר ילדה שבכיתה א', כששאלו את הילדים מה ירצו להיות כשיהיו גדולים, אמרה "כשאגדל אהיה זונה"?
אין אישה ש"בחרה" בזנות.
במקרה ה"טוב", נערות ונערים ונשים מידרדרים לזנות מתוך עוני מרוד, מצוקה קשה, התמכרות לסמים, ומפגש הרסני עם סרסור.
במקרה הרע, הם אפילו לא עוברים את שלבי ההידרדרות, אלא פשוט נחטפים, מועברים במרמה או נמכרים באזורי עוני בעולם הנחשבים אזורי טרף קל לסוחרי אדם.
להסביר למה זנות היא עוול אמור היה להיות ממש קל. לכאורה קל יותר מאשר להסביר כל עוולה אחרת.
ובכל זאת, בכל פעם אני נדהמת מחדש כשאנשים שיש לי אתם כל כך הרבה מן המשותף, מגלים ריק מוסרי כשזה מגיע לכאן.
"את כופרת בזכות הבחירה של דוקטורית באוניברסיטה, למשל, שעשתה בחירה מודעת לעסוק בזנות כי זה גורם לה הנאה?", שאל אותי ברצינות תהומית ידידי המרצה.
"אני חייב להיפגש אתך ולשכנע אותך שהפללת לקוח היא עוול, ושאם החוק הזה יעבור הזונות יהיו קורבן לאלימות", אמר לי דוקטור אחר, שעד אז חשבתי בטעות שאנחנו חולקים תפיסת עולם מוסרית דומה.
"ועכשיו", שאלתי אותו, "עכשיו, הן לא קורבן לאלימות כל חמש דקות? מה זה הדבר הזה שהן עוברות, אם לא אלימות? הנאה? בילוי? מסחר?"
חבר אחר שלי, לוחם אפקטיבי למען זכויות עובדים, סח לי ברצינות על זכותן של ה"עובדות" בזנות "לבחור" ב"מקצוע", שיש בו אף "גמישות בשעות העבודה"(!) הוא גם הדגיש בנאורותו את העובדה שיש ליישם לגביהן את חוקי העבודה וחוקי המגן.
כמה ימים אחר כך, כשהתלונן אותו חבר בטלפון באוזני עוזרי הפרלמנטרי לשעבר עמית בן צור, על התגובה הקשה שלי לדבריו, שמחתי לשמוע את עמית מציג לפניו בתשובה את השאלה הבאה: "אם היית חי בתקופת העבדות באמריקה, היית מתאמץ למסד את העבדות וליישם לגבי העבדים את חוק הזכות לעבודה בישיבה למשל, או שהיית מצטרף ללוחמים נגד העבדות?"
העיוורון, ההחפצה, שלילת צלם האדם של האחר, הם שמאפשרים את הדואליות המוסרית הזאת גם אצל אנשים ממש טובים וממש מוסריים.
לאלה, וגם לסתם מי שבוולגריות ובלי משים חושבים שזנות זה אחלה מקצוע, ושפורנו זה סבבה, אני ממליצה לעצום את העיניים ולעשות תרגיל מחשבתי קטן ומעט מכאיב:
חשוב על הבת שלך, המתוקה, הרכה, האהובה – זונה. או "כוכבת" סרטי פורנו. או "סתם" חשפנית על מוט במועדון.
ואם אין לך בת, חשוב על הבן שלך.
ואם אין לך ילדים, חשוב על אישה שאתה אוהב: אמא, אחות, חברה. זה מצמרר, נכון? תעשה כל שביכולתך כדי שלא ייפול בחלקן גורל כזה; ואכן, אין אדם שמגיע לו גורל כזה.