שלי על הלחץ האמריקאי בעניין מתווה הגז: "אנחנו אוכלים את הפירות הבאושים של היחסים הקשים עם האמריקאים"

25 ביוני, 2015

הי זאת שלי, מה עובר על נתניהו? בזמן שהקבינט המדיני בטחוני הסודי מבצע בניצוחו של ביבי את הכניעה המדהימה והמזעזעת בנושא הגז, אנסה לפתור את התעלומה. וגם על ג'ון קרי והמניות שלו בנובל (הוא לא לבד, מצאנו עוד!) על קלינטון, על הלחצים האמריקאים (גם עליי).
הרבה אנשים, גם בתוך הממשלה, תוהים מה עובר על נתניהו. מה השילוב הזה של נחישות וברוטליות שקפץ עליו ומוביל אותו לסגור עסקה כל כך טובה לחברות פרטיות וכל כך רעה למדינה.
הבוקר, ביומן הבוקר שאל אותי אריה גולן האם אני חושדת שנתניהו מקבל משהו בתמורה.
השבתי שאין לי שום ספק שנתניהו באופן אישי לא קיבל שום טובות הנאה במישרין או בעקיפין אם כי אין לי ספק שהוצעו לו כאלה, במישרין או במרומז.
אז למה בכל זאת נתניהו גם פוגע באינטרסים של ישראל וגם מתנהג כסוחר גרוע במיוחד, עומד וצועק אני חייב את העסקה הזו דחוף! חייב את העסקה הזו דחוף! פוחד שתברחו לי! שאשאר בלי כלום! צריך אתכם בכל מחיר! מה שתבקשו!
מה קרה שהקפיטליסט שאמור להיות החסיד הגדול ביותר של תחרות ושוק חופשי, סוגר הרמטית את השוק לתחרות, ונלחם כדי להנציח מונופול רב עוצמה שישלוט כליל על המשק ועל החברה?
אז בואו נגיד מה אין כאן: אין כאן שחיתות אישית.
מה יש כאן? אהדה והזדהות גדולים מאוד עם בעלי ההון והלך רוח שבאופן עמוק ביותר לא סופר את הציבור ואת האינטרסים שלו.
ובכל זאת, צריך לציין לזכותו שלפני ארבע וחצי שנים העניק גיבוי לשר האוצר לשעבר שטייניץ כשזה הוביל את מתווה ששינסקי. נתניהו לא אהב את זה בהתחלה, בלשון המעטה, אבל בסוף השתכנע שזה נכון.
אז מה קרה עכשיו?
נתניהו הוא סוג של מלך המנותק מעמו, זה הסבר שהוא בטוח נכון, אבל הוא לא מספיק ויש עוד משהו, שאני חושבת שאני יודעת מהו.
הדיבורים על לחץ אמריקאי נכונים.
כשבפעם הראשונה יצא מלשכת ראה"מ הטיעון על לחץ כזה כהסבר לאקטיביות הפתאומית של נתניהו, נאמתי במליאה ולעגתי לזה.
אמרתי: "אפשר לחשוב שמהבית הלבן התקשרו לנתניהו ואמרו לו סגור עסקה ותכריז על מונופול של נובל אנרג'י ותשובה". אני מניחה", אמרתי, "שאכן יש כמה חברי קונגרס, בטח רפובליקנים, שפנו לנתניהו. אבל לחץ אמריקאי? זאת הגזמה".
כמה ימים אחרי הנאום הזה קבלתי כמה שיחות טלפון מגורמים אמריקאים וגם הזמנה דחופה לפגישה מגורם אמריקני רשמי ששהה בארץ.
בשיחות האלה הובהר לי שאני טועה. שזה לא איזה גורם איזוטרי שפנה לנתניהו. שאכן לממשל עצמו יש עניין כאן. הושמעו נימוקים רפים על התרומה המדינית של יצוא גז לירדן (אכן חשוב אבל יצא לפועל בכל מקרה ובכל מתווה), על כך שחשוב שמדינת ישראל לא תצטייר כ"אנטי ביזנס" ועוד כהנה וכהנה.
אני מכירה היטב בחשיבות העמוקה והגדולה של היחסים הטובים עם האמריקאים. השיחות האלה היו קשות לי. הבעתי בהן אכזבה מכך שדווקא ארה"ב שמיגרה את מונופול הגז והנפט מעודדת מונופול כזה אצלנו. לא זלזלתי בשיחות האלה, אבל חשבתי שהן לא לעניין, ושצריך להמשיך להיאבק נגד המונופול ובעד פיקוח על המחירים.
אז כבר הבהרתי לכם שלחץ אמריקאי בדרגים הגבוהים ביותר קיים.
בסבב הקודם, בסיפור ששינסקי, הלוביסט של נובל אנרג'י, ששר האוצר שטייניץ אף קיבל ממנו פניה בעניין, בחתימתו, היה נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון.
תוסיפו לזה את החשיפה היום של שאול אמסטרדמסקי בכלכליסט, על המניות של קרי, בסך מליון דולר, בנובל אנרג'י.
ותוסיפו עוד פרט, שתומר קרמרמן היועץ הפרלמנטרי שלי מצא הרגע בנבירה פשוטה באתר הצהרות ההון של פוליטיקאים אמריקאים (לפחות אצלם, לא כמו אצלנו, זה גלוי!):
גם למייקל מק'קול, יו"ר ועדת הקונגרס החשובה לבטחון המולדת, תומך נלהב של נתניהו, יש 2 מליון דולר במניות נובל.
מעניין, נכון? ובכל זאת, הרי נתניהו לא ידוע כאחד שמהסס לפתוח זירות וחזיתות מול הממשל האמריקאי. לפעמים עד כדי שבירה מדאיגה ומסוכנת של כל כלל אפשרי.
אז זו הפרשנות האישית שלי, והיא נשענת על עוד פרטי מידע שיש בידי:
נתניהו בחר במודע לתת לאמריקאים את המתנה הזאת ואף התחייב בפניהם לסגור עסקה, מהר, ובתנאים מופלגים לנובל (על החברות שלו עם תשובה בפעם אחרת).
וכך, באופן אבסורדי, ראש ממשלה שהמומחיות שלו היא התגרות באמריקאים והליכה עד הקצה ביחסים איתם, ראש ממשלה שהלאומיות וזקיפות הקומה בגרונו, הוא זה שנכנע כניעה מוחלטת ללחץ האמריקאי במקום הכי כואב, הכי משפיע על החברה והכלכלה בישראל בעשרות השנים הבאות.
כאן אני מאמינה, בצער, אנחנו אוכלים את פירות הבאושים של היחסים הקשים עם האמריקאים.
לו הייתה קצת יותר מחשבה תחילה בתחזוק הקשר עם הבית הלבן, לו היו פחות התגרויות, לו היה לנו ראש ממשלה שלפחות משמיע קולות של נכונות להסדר מדיני – לא היינו משלמים עכשיו את המחיר היקר הזה.