"ההסכם עם איראן מדאיג, אבל מי שהביא אותנו עד הלום הוא נתניהו. ההתייצבות לימינו לא נכונה עניינית"

16 ביולי, 2015
האזינו:

שלי התראיינה בתוכניתם של ירון דקל ועמית סגל בגלי צה"ל, והתייחסה להסכם עם איראן ולהתייצבות יו"ר המחנה הציוני לימין נתניהו, למצב הפוליטי בתוך מפלגת העבודה ולדיווחים על שימוש לא ראוי לכאורה בכספים מצד חבר הכנסת אראל מרגלית. מתוך דבריה:

"סגל: 30 מתוך 33 חברי ועדת חוץ וביטחון חתמו על גילוי הדעת של הועדה בנושא הסכם הגרעין האיראני. סרבת לחתום. למה?
שלי: סירבתי לחתום כי מלכתחילה, מתחילת הדיון, חשבתי שמאוד לא נכון שוועדה פרלמנטרית של הכנסת תתגייס לקמפיין שבחלקים רבים שלו הוא פוליטי של ראש הממשלה. אני חושבת שהפרלמנט לעיתים קרובות צריך לאתגר את ראש הממשלה ולא להיות חלק מהמקהלה שאומרת הן. אני גם לא אוהבת את האופן שבו זה התנהל בוועדה עצמה. אני מנועה מלדבר על דיוני הועדה, אבל אחד מהיסודות שלה היא אותו חיסיון ולא אהבתי את טמינת המלכודת שבכפייה במידה מסוימת בין החברים לחתום על ההודעה. הרבה מאוד חברים שבהתחלה הביעו מורת רוח מהרצון להתכנס לקראת דעה משותפת בסוף חתמו עליה מטעמי נראות וכן הלאה.
דקל: ואת הדברים של יצחק הרצוג כן אהבת?
שלי: תראה, אני מסתכלת בביקורתיות מסוימת על ההתייצבות המוחלטת על ההתייצבות המוחלטת לימינו של נתניהו, דווקא בגלל הדברים שאומר יו"ר המפלגה שלי. אם ההסכם הוא אכן כל כך רע ונורא ומטיל עלינו אימה גדולה – ואגב, הוא באמת הסכם מדאיג – אם כך, אז מי שהביא אותנו עד הלום, מי שהדיר אותנו מהמשא ומתן, מי שהביא אותנו למקום שבו אנחנו לומדים על עיקרי ההסכם מאתרי אינטרנט ומי שהביא אותי לסכסוך כל כך חזיתי, נורא וחסר תקדים מול הממשל האמריקני הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז בהינתן שטובת המדינה לנגד עיננו, ביטחון ישראל לנגד עיננו וטובת אזרחי המדינה לנגד עיננו משהו עד היום באותה אסטרטגיה של בנימין נתניהו לא היה בסדר.
דקל: בקיצור, אם הרצוג היה מתייעץ בך, וכנראה לא עשה את זה, היית אומרת לו לא לצאת באופן כל כך נחרץ ובוטה לטובת העמדה שמשמיע ראש הממשלה, אלא גם להכניס ביקורת? אולי הוא לא רוצה לעשות זאת כיוון שהוא בדרך פנימה?
שלי: קודם כל, אכן בוז'י לא דיבר איתי לפני אבל דיברתי איתו אחרי ואמרתי לו בוודאי מה שאני אומרת לכם אבל גם דברים אחרים שאומרים בארבע עיניים. אני חושבת שזו פשוט שגיאה אסטרטגית ועניינית להמשיך את אותו קו של עימות חזיתי מול הממשל האמריקני יחד עם בנימין נתניהו.
סגל: הסעודים שמרו על יחסים נהדרים עם ברק אובמה. זה לא עזר להם. יכול להיות שלא הכל הוא בפריזמה של השצ'פחה שנשיא ארצות הברית נתן לארה"ב ולא להפך?
שלי: לא, אתה קצת מרדד את מה שאני אומרת.
סגל: זה מקצועינו.
שלי: תרדדו את הדברים שלכם, לא את שלי. אני לרגע לא טוענת שהנשיא אובמה לא הגיע מלכתחילה עם אג'נדה ועם סדר יום שהוא אנטי מלחמתי, עם רצון שיש בו תמימות רבה מאוד לכונן שלום עולמי וכן הלאה. אבל ארצות הברית היא הנותנת. יש לך נשיא ששועט לשם. הרי מה, אתה יכול לעמוד מול ארצות הברית, להכניס לה אצבע בעין ולהגיע למצב שהנשיא מנפנף אותך לחלוטין מכל הידברות?
דקל: אז למה הרצוג לא עשה את זה?
שלי: רגע, עכשיו אנחנו לא מדברים על הרצוג. שאל אותי עמית על אובמה. אנחנו קמנו למציאות חדשה. ההסכם הזה, יש בו דברים שלא חלמנו בסיוטי הלילה שלנו, כמו ברית בין ארצות הברית לאיראן. מי דמיין שיקרה דבר כזה? קמנו לשחר חדש, ולא במובן הטוב של המילה. מה נותר לנו אם לא להיות מעורבים וביחסים אינטימיים מאוד עם הממשל האמריקני, גם לצורך, אגב, חבילת פיצויים שתשפר את מאזן ההרתעה שלנו מחדש מול איראן? לכן ההתגייסות המוחלטת למאבק פוליטי בתוך ארצות הברית היא לא נכונה ואנחנו לא צריכים להיות שם.
...
סגל: האם הרצוג מגבה את נתניהו כי המטרה הסופית שלו היא לשכת שר החוץ?
שלי: אני לא בהכרח רואה קשר בין הדברים. יש כאן עוד אלמנטים שהם גם היו מאוד דומיננטיים במערכת הבחירות, שבכלל מאפיין את המחנה שלנו ואת המפלגה שלנו, הוא הרצון כל הזמן להוכיח שאנחנו יותר לאומיים ויותר בסדר בעיני הימין ממשה שחושבים עלינו. זה מין רצון תמידי כזה להתכנס אל תוך המרכז. האינסנטיב הפוליטי שלו מאוד ברור כי הציבור בחלקים גדולים שלו הולך ימינה. אני גורסת וסבורה שכחלק מאותו פטריוטיזם שלנו ואותה דאגה לענייני המדינה אנחנו צריכים להציג אלטרנטיבה אחרת ולא בהכרח ללכת כל הזמן מרכז, במיוחד כשזה עוד מאותו הדבר.
סגל: את קוראת להרצוג לא להצטרף לממשלה בראשות נתניהו?
שלי: אני רוצה להגיד לכם משהו, ואגיד את זה בגילוי לב. אני כבר 10 שנים בפוליטיקה. אני חושבת שהוכחתי שוב ושוב ושוב שאני לא זוחלת לממשלות.
דקל: הנה, יש הזמנות בפעם הראשונה. זחילה מהנה.
שלי: כן. בואו נגיד ככה, עמדתי מאוד ידועה. גם כחברת כנסת כשברק היה יו"ר המפלגה והציע לי להיות שרה בממשלתו כשהוא נכנס לממשלת נתניהו, וגם כשהייתי יו"ר מפלגה וסירבתי להצעתו של נתניהו להיכנס לממשלה. גם שילמתי על זה מחיר פוליטי, צריך לומר. אם הייתי מחלקת את ליטרת הבשר הזאת יכול להיות שמצבי הפוליטי היה שונה. יש היום יו"ר למפלגה. קוראים לו יצחק הרצוג. אני לא מסנדלת אותו, לא מחשקת אותו, לא מאיימת עליו, לא נושפת בעורפו. כל עוד שהוא לא עשה דבר שלא דורש את הביקורת או את האזהרה שלי, אני לא אהיה שם.
...
אני רוצה להגיד לכם שההערכה הפוליטית שלי, למרות שזה נורא מתבקש לדבר כאילו נוכח ההתנהלות של בוז'י כרגע, התמיכה המוחלטת בנתניהו בעניין האיראני, כאילו מתבקש לדבר על אחדות. לדעתי יש סיכוי הרבה יותר גבוה שמי שיכנס לממשלה יהיה איווט ליברמן ולא המחנה הציוני."

להאזנה לראיון המלא: