שלי על הסכם עובדי הקבלן: "הפסקת מעגל הרשע של ההעסקה הקבלנית"

20 ביולי, 2015

שלי בבלוג: גם דברים טובים קורים. וקודם כל כבוד והצדעה לשניים: ליור הסתדרות שהיה נכון להפעיל את כל כוחו של הגוף שהוא עומד בראשו לטובת החלשים ביותר, ולשר אוצר שאחרי שורת שרי אוצר אדישים לגורלם של בני תמותה רגילים, עושה מעשה להפסקת מעגל הרשע של ההעסקה הקבלנית.
ברכות לאבי ניסנקורן ולמשה כחלון על ההסכם לקליטה ישירה של אלפי עובדים, ולשיפור דרמטי בתנאיהם המבישים של עוד אלפים.
אני לא תמימה, ברור לי שהאוצר בגיבוי שקט של נתניהו יעשה כל שיכולתו כדי לתקוע מקלות בגלגלי ההסכם הזה, ושהמבחן הוא בישום, אבל כלי האיום של השביתה שכעת מתברר שאפשר להפעילו גם לטובת מי שכלל אינם מאוגדים, יעמוד כשוט, וגם אנחנו נעמוד על המשמר.
בזכות ההסכם יחולצו מציפרני ההעסקה הקבלנית:
אחיות בריאות התלמיד שנזרקות בין קבלן לקבלן, העובדים ב"קרנות המחקר" שם מכובס להעסקה פוגענית בבתי החולים, עובדות הנקיון המותשות בבתי החולים, סייעות בגנים – מהעבודות הקשות והשוחקות שיש, עובדות סוציאליות שבחרו במקצוע כפוי טובה ודל-שכר שכל כולו נתינה ועזרה לזולת, עורכי דין צעירים שבחרו בשרות הציבורי ומצאו עצמם עובדי קבלן, ועוד ועוד.
ואחרים, שלמרבה הצער אינם כלולים בהסכם, והמאבק למענם ימשך, אבל תנאיהם ישופרו כעת באופן מהפכני, בהם אלפי המורות והמורים בקרן קרב שלא יפוטרו עתה מדי חופש גדול ויזכו לכל התנאים הסוציאליים, וכמוהם גם המאבטחים של ילדינו בבתי הספר.
בכל המאבקים האלה אני נמצאת ועובדת כבר שנים.
לרגעים, אודה, ביני לבין עצמי, אני תוהה אם אי פעם נצליח לנצח את העוול ואת הניצול. ודווקא לכן אני יודעת היטב עד כמה משמעותי מה שהושג היום.
ההעסקה הקבלנית היא עוול וכשל נורא.
זה ניתוק בין המעסיק בפועל ובין עובדו באמצעות מתווך, סוחר בבני אדם, ש"מספק" בני אדם תמורת קופון שהוא גוזר על ראשם.
האלימות הגלויה שאפיינה את עידן העבדות הוחלפה במנגנון משוכלל שמעניק לגיטימציה למצב לא מוסרי באופן קיצוני.
ככל שיש יותר עובדי קבלן, יש יותר עובדים עניים.
נכון להיום, לאמונה כי "עבודה מחלצת מעוני" ולהאשמה כי העניים אשמים בעוניים משום שאינם רוצים לעבוד אין עוד שום אחיזה במציאות.
במידה רבה ההפך הוא הנכון: עולם העבודה עצמו הוא מחולל עוני. שיטות ההעסקה האלה דנות את המועסקים בהן לעוני נצחי, גם כאשר הם עובדים מבוקר עד ערב. בין אם זו מנקה ובין אם זו מורה.
צריך להיות עיוורים כדי לא להבין גם את הנזקים למדינה ולחברה. עוני והיעדר שוויון מערערים את הדמוקרטיה, מדרדרים את המדינה, מחלישים את כושר הקניה של העובדים העניים, פוגעים בפוטנציאל ההון האנושי, ומייצרים מעגל נצחי של עוני שעובר מדור לדור.
הדרמה האמיתית בחיינו כפרטים וכמדינה מתרחשת אפוא היום בזירת עולם העבודה, והיא חובקת בתוכה כל היבט אנושי של חיינו כאן.
מקיום בכבוד, חינוך, בריאות, כבוד האדם – דרך המבנה הפוליטי הדמוקרטי שלנו, ועד לאתוסים מכוננים העומדים בבסיס השאיפה שלנו להיות חברת מופת.
זה לא מאבק על זכויות של מגזר כזה או אחר, אלא מאבק על כבוד האדם וחירותו ועל עתידה של המדינה. היום נעשה עוד צעד במאבק החשוב הזה.