גיל הפרישה לנשים גבוה בהרבה מגיל הפרישה לגברים. יש לכך סיבות רבות, אך הסיבה העיקרית היא שנשים נוטות יותר לקחת חופש מהעבודה כדי לטפל בילדיהן ובבני משפחתן.
ישנה מגמה עולמית של העלאת גיל הפרישה לנשים. הסיבות לכך הן כדלקמן:
-נשים חיות יותר מגברים ולכן הן צריכות לעבוד במשך תקופה ארוכה יותר.
-נשים נוטות יותר להיות מטפלות וצריכות לפרוש מאוחר יותר כדי לטפל בילדיהן או בני משפחה אחרים.
-נשים נוטות לעבוד במשרות עם שכר נמוך ומעמד נמוך יותר, מה שאומר שהן לא יכולות להרשות לעצמן פרישה מוקדמת.
-נשים גם נוטות לקבל יותר הפסקות מכוח העבודה בגלל הריון ולידה, כלומר הן יבלו פחות זמן בכוח העבודה במהלך חייהן.
גיל הפרישה לנשים בדרך כלל נמוך מזה של גברים. זאת בשל העובדה שנשים נוטות יותר לעבוד בעבודות פחות תובעניות פיזית או בעבודות עם תנאי עבודה פחות מסוכנים. הסיכון לפציעה או מוות בעבודה גבוה בהרבה אצל גברים מאשר אצל נשים. כתוצאה מכך, במדינות רבות יש גיל פרישה חובה של 60 או 65 לגברים ו-55 או 60 לנשים.
גיל הפרישה לנשים הוא 65 שנים. נשים אינן זכאיות לקבל קצבה עד שהגיעו לגיל 65. גיל הפרישה לנשים בדרך כלל נמוך מגיל הפרישה לגברים בגלל התלות החברתית והכלכלית בהן.
גיל הפרישה לנשים הועלה בהדרגה עם הזמן. בשנת 1881 נקבע לגיל 60, ב-1908 הועלה לגיל 62 ולאחר מכן ב-1940 הועלה לגיל 65.
סביר להניח שגיל הפרישה ימשיך לעלות ככל שיותר אנשים יחיו חיים ארוכים יותר ויש צורך גובר במתן טיפול לזקנים.
נשים יוצאות לפנסיה מוקדם יותר מגברים. יש להם גם סיכון גבוה יותר לנכות ולעוני בגיל מבוגר. הסיבה העיקרית לכך היא פערי השכר בין המינים, שמשמעו שנשים מרוויחות פחות מגברים במהלך חייהן. יש לכך השפעה על הכנסת הנשים מהפנסיה כי יש להן פחות זמן לחסוך ולהשקיע.
עלינו לטפל בבעיית פערי השכר בין המינים כדי להבטיח שנשים יוכלו לפרוש בכבוד, מבלי לדאוג לעוני או נכות בגיל מבוגר.
לנשים יש גיל פרישה נמוך יותר מגברים. גיל הפרישה החציוני לגברים הוא 62 ואילו גיל הפרישה החציוני לנשים הוא 61. הסיבה לכך היא פערי השכר בין המינים והעובדה שנשים נוטות יותר לקחת על עצמם אחריות סיעודית.
נשים גם נוטות פחות לעבוד במשרה מלאה, מה שאומר שהן מרוויחות פחות כסף ושיעור החיסכון שלהן נמוך יותר. נשים גם חיות יותר מגברים, ולכן הן זקוקות ליותר כסף כדי לפרוש.
גיל הפרישה לנשים לרוב נמוך מזה של גברים. הסיבה לכך היא שנשים נוטות יותר לקחת חופש מהעבודה כדי לטפל בילדים או בהורים מבוגרים, מה שיכול להיות שיש להן פחות שנות ניסיון בעבודה.
נשים גם נוטות פחות להיות בעבודות בשכר טוב, כלומר אולי אין להן מספיק כסף לחסוך לפנסיה. בנוסף, נשים נוטות פחות לקבל קצבה מהמעסיק שלהן. לדוגמה, בבריטניה רק 12% מהנשים מעל גיל 65 מקבלות פנסיה מהמעסיק שלהן, לעומת 51% מהגברים מעל אותו גיל.
נשים יוצאות לפנסיה מוקדם יותר מגברים. בעבר זה היה יתרון לנשים כי היה להן יותר זמן לבלות עם משפחותיהן. אבל עכשיו, זה חיסרון עבורם. נשים צריכות לעבוד שעות ארוכות יותר במקביל לטיפול באחריות המשפחה והבית שלהן.
יש להעלות את גיל הפרישה לנשים כך שיתאים לזה של גברים, כך שיוכלו לקבל איכות חיים טובה יותר במהלך שנות הפרישה שלהן.
גיל הפרישה לנשים בדרך כלל נמוך יותר מאשר לגברים. זאת בשל העובדה שמצופה מהנשים לטפל במשק הבית והילדים. נשים גם נוטות יותר מגברים להיות בעבודות בשכר נמוך או לעבוד במשרה חלקית. המשמעות היא שיש להם פנסיה נמוכה יותר ופחות חיסכון כשהם יוצאים לפנסיה.
גיל הפרישה לנשים הוא נושא שנדון כבר שנים רבות, כאשר יש אנשים שסבורים שצריך להוריד אותו ואחרים טוענים שהוא צריך להישאר ברמתו הנוכחית. יש הרבה ויכוחים משני צידי הדיון, אבל אחד הנפוצים שבהם הוא שאם גיל הפרישה היה יורדת, אז היה מחסור במטפלים בחברה, מה שיוביל לעלייה ביוקר המחיה.
חשוב לציין שנושא זה מתייחס לנשים בלבד שכן גיל הפרישה לגברים גבוה יותר ממקבילותיהן בשל סיבות שונות כמו הכנסתן הגבוהה, קרנות פנסיה טובות יותר וחסכונות רבים יותר.
גיל הפרישה לנשים שונה מזה של גברים. לרוב מותר לנשים לפרוש בגיל 55, בעוד שגברים יכולים לפרוש בגיל 60. הבדל זה בגיל הפרישה נובע מכך שנשים חיות זמן רב יותר מגברים, ויש להן גם סבירות גבוהה יותר לחיות בעוני לאחר פרישה לגמלאות.
נשים מופלות לרוב כשמדובר בגיל פרישה. הם לא זוכים לאותם יתרונות כמו גברים ויש להם גם תוחלת חיים קצרה יותר מגברים.
במדינות מסוימות, נשים פורשות בגיל 60 בעוד שבאחרות הן פורשות בגיל 55.
האו"ם הכריז שעד 2030 גיל הפרישה לנשים יהיה 65.
נשים יוצאות לפנסיה מוקדם יותר מגברים. גיל הפרישה הממוצע לנשים הוא 64.6 שנים, ואילו גיל הפרישה הממוצע לגברים הוא 66.7 שנים. ההבדל הזה בגיל הפרישה נובע בעיקר מהעובדה שלנשים יש יותר אחריות טיפולית והן לוקחות על עצמן יותר טיפול בבית מאשר לגברים. נשים גם נוטות יותר להיות רווקות ואלמנות, מה שיכול להוביל להכנסה נמוכה יותר ולהוצאות גבוהות יותר בפרישה.
פערי השכר בין המינים ממלאים תפקיד גם בפער בין גילאי הפרישה בין המינים. נשים מרוויחות פחות מעמיתיהן הגברים במהלך חייהן, מה שאומר שתהיה להן ביצית קן קטנה יותר עם הפרישה או שלא יוכלו לחסוך כל כך הרבה כסף לצרכים העתידיים שלהן כמו עלויות בריאות או עלויות בעלות על דירה.
