בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא זכה גם לשבחי הביקורת וגם להצלחה מסחרית בקריירה שלו. תפקיד הפריצה שלו הגיע עם הסרט תלמה ולואיז (1991), שגרף לו מועמדות לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. מאז הוא זכה לשבחי המבקרים על הופעותיו ב-12 קופים (1995), Sleepers (1996), Seven (1995) ו-Fight Club (1999).
פיט זכה לראשונה לתשומת לב עולמית ככוכב הוליוודי עם תפקידו כטיילר דורדן ב-Fight Club, אותו גם הפיק. הוא ידוע בתפקידיו בסרטים Mr. & Mrs. Smith, Troy, World War Z, Moneyball ו-Inglorious Basterds. פיט נולד וגדל באוקלהומה סיטי, אוקלהומה, לג'יין אטה (לבית הילהאוס
—
בראד פיט נמצא בציבור כבר למעלה משלושה עשורים. נולד ב-18 בדצמבר 1963, הוא גדל בספרינגפילד מיזורי. אביו היה נהג משאית ואמו עקרת בית. יש לו שתי אחיות ואח אחד.
תפקיד הפריצה של פיט הגיע עם התפקיד הראשי בסרט תלמה ולואיז (1991), שזיכה אותו במועמדות לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. פיט המשיך לככב בסרטים כולל Fight Club (1999), Ocean's Eleven (2001) ו-Twelve (2004). הוא היה נשוי לשחקנית ג'ניפר אניסטון משנת 2000 עד 2005 וכיום נשוי לשחקנית אנג'לינה ג'ולי מאז 2014.
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר וזכה בפרס גלובוס הזהב אחד. הוא גם זכה בארבעה פרסי People's Choice, שני פרסי גילדת שחקני המסך ופרס טוני.
הוא זכה לתהילה בינלאומית על הופעתו בסרט תלמה ולואיז (1991), שזיכה אותו במועמדות לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. סרטו האחרון הוא War Machine (2017).
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, וזכה באחד לסרט הטוב ביותר בשנת 2008. הוא קיבל פרס גלובוס הזהב, פרס גילדת שחקני המסך ושלוש מועמדויות מהאקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה.
פיט זכה לראשונה להכרה כטרמפיסט בוקרים בסרט הדרכים תלמה ולואיז (1991). התפקיד הראשי הראשון שלו בסרט גדול היה בסרט "אגדות הנפילה" משנת 1995, שם גילם בחור צעיר הרומן על אשתו של אביו (בגילומה של ג'וליה אורמונד). לפיט היו תפקידי משנה בסרטים שונים כמו ראיון עם הערפד (1994), שבעה (1995), מועדון קרב (1999) ו-Ocean's Eleven (2001). בשנת 2003 הוא נודע כטיילר דורדן ב-Fight Club.
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא היה מועמד לפרסים שונים, כולל פרס אוסקר כמפיק תחת החברה שלו Plan B Entertainment.
פיט זכה לראשונה להכרה כטרמפיסט בוקרים בסרט הדרכים "תלמה ולואיז". התפקידים הראשיים הראשונים שלו בהפקות בעלות תקציב גדול הגיעו עם הדרמה "נהר זורם דרכו" והמותחן "שבע". הוא נתן הופעות שזכו לשבחים בדרמת הפשע "Moneyball" ובסרט הביוגרפי "The Big Short", עליהן קיבל את המועמדות השנייה שלו לפרס האוסקר. ההצלחות המסחריות הגדולות ביותר שלו היו טרוי, מר וגברת סמית', מלחמת העולם Z ו- Fury. פיט הפיק את סדרת המקור של נטפליקס "BoJack Horseman", שמשודרת בימים אלה את עונתה החמישית.
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא קיבל פרס גלובוס הזהב, פרס גילדת שחקני המסך ושלושה פרסי אוסקר על הופעותיו בסרטים שונים.
פיט החל את קריירת המשחק שלו עם הופעות אורח בטלוויזיה בסוף שנות ה-80, וערך את הופעת הבכורה שלו בסרט ב-1987 בסרט "אין מוצא". הוא זכה להכרה כאדם מוביל בתחילת שנות ה-90 עם תלמה ולואיז (1991), נהר עובר דרכו (1992), ראיון עם הערפד (1994), שבע (1995) ואגדות הנפילה (1994). התפקיד הראשי הראשון שלו היה בסרט "מר וגברת סמית" מ-1995, שם כיכב לצד אנג'לינה ג'ולי.
בשנת 2011, פיט הופיע בתור ותיק מלחמה בסרט המלחמה של הסופר-במאי טרנס מאליק "עץ".
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא קיבל מספר פרסים ומועמדויות, כולל פרס אוסקר וכן פרס גלובוס הזהב. הוא לוהק ליותר מ-75 סרטים וסדרות טלוויזיה, הן בתפקידים ראשיים והן בתפקידי משנה, מאז הופעתו הראשונה בסרט "The Cutting Edge" מ-1984.
—
בראד פיט הוא שחקן, מפיק ופעיל אמריקאי. הוא קיבל פרס גלובוס הזהב, פרס גילדת שחקני המסך ושלושה פרסי אוסקר.
פיט החל את קריירת המשחק שלו בטלוויזיה עם תפקיד חוזר באופרת הסבון של ABC "General Hospital" בתחילת שנות ה-80. את הופעת הבכורה שלו בסרט העלילתי הוא עשה בסרט "חיי הפרא" משנת 1984. היה לו תפקיד מככב בסרט "The Grand Budapest Hotel" משנת 1987. תהילתו של פיט גדלה עם הופעתו בסרט "מועדון קרב" משנת 1989, הוא זכה לשבחי המבקרים על הופעתו ב-12 קופים (1995), שעליו זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר והיה מועמד לפרס האוסקר.
מאז זכה פיט לשבחי המבקרים בתפקידים מובילים כמו A River Runs Through It (1992).
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי.
הוא היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר ולשישה פרסי גלובוס הזהב, וזכה באחד על הופעתו בסרט "12 קופים" משנת 1997. הוא גם זכה בשני פרסי גילדת שחקני המסך, והיה מפיק שותף של הסרט "המקסיקני" משנת 2001. פיט נחשב לחבר ב"חבורת הפרחחים" של הוליווד משנות ה-80.
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, וזכה באחד.
הוא נשוי לשחקנית אנג'לינה ג'ולי מאז 2014. ביחד יש להם שישה ילדים.
—
בראד פיט הוא שחקן, מפיק ופעיל אמריקאי. הוא קיבל מספר פרסים ומועמדויות כולל פרס אוסקר וכן היה מועמד לפרס BAFTA. הוא החל לשחק בתחילת שנות ה-90, וזכה לתהילה עולמית כשכיכב בסרט הקאלט Fight Club ב-1999.
הוא נשוי לשחקנית אנג'לינה ג'ולי מאז 2014 ויחד יש להם שישה ילדים – שלושה ביולוגיים, שניים מאומצים.
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא קיבל מספר פרסים ומועמדויות, כולל פרס אוסקר וכן פרס גלובוס הזהב.
פיט זכה לראשונה להכרה כטרמפיסט בוקרים בסרט הדרכים תלמה ולואיז (1991). התפקידים הראשיים הראשונים שלו בהפקות עם תקציב גדול הגיעו עם מותחן הפשע "נהר עובר דרכו" (1992), סרט המדע הבדיוני הסאטירי ראיון עם הערפד (1994), והדרמה "השטן עצמו" (1997). הוא נתן הופעות שזכו לשבחים בדרמת הפשע Moneyball (2011) ובסרט הריגול הביוגרפי Allied (2016).
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי. הוא היה מועמד לשישה פרסי גלובוס הזהב, זכה באחד, ותשעה פרסי אוסקר, זכה באחד.
—
בראד פיט הוא אחד השחקנים הפופולריים ביותר בהוליווד. הוא שיחק בסרטים מצליחים רבים כמו Fight Club, Moneyball ו-World War Z.
פיט נולד ב-18 בדצמבר 1963 לג'יין וויליאם פיט. הוא גדל בספרינגפילד, מיזורי על ידי אמו וסביו.
פיט למד בבית הספר התיכון Kickapoo שם שיחק כדורסל וכדורגל תוך כדי ריצה בקבוצת המסלול. לאחר סיום הלימודים הוא נרשם לאוניברסיטת מיזורי-קולומביה שם למד עיתונאות מתוך כוונה להיות כותב ספורט או בעל טור. הוא עזב את הקולג' כדי להמשיך לשחק לאחר שלוהק לתפקיד טיילר דורדן ב-Fight Club (1999).
—
בראד פיט הוא שחקן ומפיק אמריקאי.
בראד פיט נולד ב-18 בדצמבר 1963 בשוני, אוקלהומה. אמו ג'יין אטה (לבית הילהאוס) הייתה מורה בבית ספר ואביו וויליאם ג'יי "ביל" פיט האב, היה שוער. יש לו שלושה אחים: דאג (יליד 1956), ג'ולי (ילידת 1959) וג'ודי (1960-2008).
פיט גדל בספרינגפילד, מיזורי, שם למד בתיכון Kickapoo; הוא גם בילה סמסטר אחד באוניברסיטת מיזורי בקנזס סיטי לפני שנשר כדי להמשיך לשחק.
הוא עבר ללוס אנג'לס כשהיה בן 16 כדי להמשיך בקריירה שלו כשחקן, אבל לא קיבל שום תפקיד במשך ארבע שנים.
