השאלה כיצד להבטיח את זכויותיהם של חולי סרטן לאחר גיל הפרישה אינה שאלה חדשה. חולי סרטן מתמודדים לרוב עם דילמה קשה: או שהם פורשים לפנסיה מוקדמת, או שהם ממשיכים לעבוד ומסכנים את בריאותם.
מאמר זה נועד לענות על שאלה זו על ידי מתן טיעונים לשני הצדדים.
חולי סרטן מתמודדים לרוב עם אי ודאות רבה בחייהם. הם מודאגים לגבי איך הם ירמו לעצמם טיפול, איך הם יכולים להמשיך לעבוד ומה צופן העתיד שלהם לאחר הפרישה. אי ודאויות אלו יכולות להיות קשות במיוחד עבור אלו שעדיין אינם זכאים ל-Medcare או שעדיין לא הגיעו לגיל 65.
The Affordable Care Act (ACA) מספק ביטוח בריאות למי מתחת לגיל 65 ולמי שנכים מסרטן. ה-ACA גם מספק הגנה מפני אפליה בעבודה על בסיס תנאים קיימים, הכולל סרטן. בנוסף, תכנית ביטוח נכות של ביטוח לאומי (SSDI) מעניקה הטבות לבעלי מוגבלויות שאושרו באמצעות תכנית SSDI ונועדה לסייע לאנשים עם מוגבלות לשמור על יציבות כלכלית בזמן שהם אינם מסוגלים לעבוד עקב מוגבלותם.
זכויותיהם של חולי סרטן שיצאו לפנסיה נמצאות במחלוקת כבר שנים רבות. השאלה העיקרית היא האם הם צריכים להיות זכאים לכיסוי מדיקייר או לא.
הוויכוח נמשך כבר שנים, והשאלה העיקרית היא האם חולי סרטן בדימוס צריכים להיות זכאים לכיסוי מדיקייר.
חולי סרטן שעברו את גיל הפרישה נאלצים להתמודד עם קשיים רבים. הם אינם זכאים לאותן הטבות רפואיות כמו מטופלים צעירים יותר, והם גם צריכים לשלם דמי השתתפות גבוהים יותר ועלויות דמי כיס. בנוסף, הם לא יכולים לקבל שום תמיכה כלכלית מ- Medicare או Medicaid.
השיטה הנוכחית אינה הוגנת עבור חולי סרטן מבוגרים מכיוון שהיא לא לוקחת בחשבון את מצב הפרישה או ההכנסה שלהם. זו הסיבה שאנחנו צריכים ליצור מערכת חדשה שתבטיח שלאנשים האלה תהיה גישה לאותן יתרונות רפואיים כמו חולי סרטן צעירים יותר.
גיל הפרישה הוא מבנה חברתי, לא ביולוגי. הוא נוצר במקור כדרך להבטיח שאוכלוסיית העובדים תוכל לפרנס את אוכלוסיית הגמלאים. אבל היום, אנשים חיים יותר מאי פעם. ועם העלייה הזו באורך החיים, ישנה עלייה במספר חולי הסרטן שפורשים בזמן שהם עדיין נאבקים במחלה.
אנשים רבים בארצות הברית חיים יותר מאי פעם. עם העלייה באורך החיים, חלה עלייה גם במספר חולי הסרטן שעברו את גיל הפרישה. כתוצאה מכך, חולי סרטן אלו מתמודדים עם אתגרים מסוימים שהם לא ציפו.
חלק מהאתגרים הללו כוללים את חוסר היכולת לממן טיפול וכיסוי ביטוחי, כמו גם חוסר תמיכה מבני משפחה וחברים. הסיבה לכך היא שאנשים רבים חושבים שברגע שמישהו מגיע לגיל פרישה, הוא כבר לא צריך עזרה עם צרכי הבריאות שלו.
זכותם של חולי סרטן ליהנות מהחיים לאחר גיל הפרישה היא נושא חשוב. ישנם מקרים רבים בהם מונעים מאנשים טיפול רפואי או טיפול בשל גילם.
זה לא הוגן עבור האדם שכן הוא כבר עבר הרבה וצריך להיות מסוגל ליהנות משנות הפרישה שלו ללא כל מגבלה.
יש הרבה אנשים שנפגעו מהבעיה הזו והיא הפכה לנושא רציני בשנים האחרונות.
זה נושא מאוד רגיש. חולי סרטן אינם מטופלים לעתים קרובות באותה רמת כבוד כמו חולים אחרים. ישנם מקרים רבים שבהם אנשים נמנעו מטיפול כי הם נחשבו מבוגרים מכדי שיעזרו להם.
אנשים מעל גיל 65 נמנעים לעיתים קרובות מטיפול מציל חיים בסרטן מכיוון שהם נחשבים מבוגרים מכדי להיעזר בו, על פי מחקר.
המחקר, שפורסם ב-BMJ Open, מצא כי שליש מהאונקולוגים שנסקרו אמרו שהם דחו בקשות לטיפול בסרטן מאנשים מעל גיל 65 בחמש השנים האחרונות.
נושא חולי סרטן שיצאו לפנסיה ונאלצים להתמודד עם מחלה שאינה מכוסה במלואה בביטוח הבריאות שלהם הוא נושא קשה.
חשוב לוודא שאוכלוסיה זו תקבל את הטיפול הטוב ביותר, הכולל גישה לטיפול, תרופות ושירותים נוספים.
כמו כן, יש צורך להבטיח שהם יקבלו את התמיכה הדרושה להם על מנת שיוכלו לחיות טוב ככל האפשר.
הזכות לסרב לטיפול היא זכות יסוד של כל מטופל. זה לא מוגבל לחולים מתחת לגיל פרישה.
לחולי סרטן שיצאו לפנסיה והגיעו לגיל פרישה יש זכויות כמו כל חולה אחר. זה אומר שהם יכולים לסרב לטיפול אם הם רוצים, ואף אחד לא יכול להכריח אותם לעבור אותו.
ברוב המקרים, אנשים שיצאו לפנסיה אינם נמצאים במצב שבו הם זקוקים לטיפול בסרטן שלהם מכיוון שהסרטן שלהם נרפא לפני או אחרי הפרישה. עם זאת, אם אדם חלה בסרטן לאחר פרישתו לגמלאות, יש לתת לו את אותן זכויות כמו כל חולה אחר.
הזכות לגישה לשירותי בריאות היא זכות יסוד של האדם. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר זאת כ"הבטחת גישה להתערבויות החיוניות הדרושות לשמירה על הבריאות, כמו גם שירותי מניעה וקידום".
במדינות רבות, גיל הפרישה הוא 65 שנים. המשמעות היא שאנשים מעל גיל 65 אינם זכאים לאותה רמה של טיפול רפואי כמו אלה מתחת לגיל זה. יש להם סיכון גבוה יותר לפתח סרטן, אבל יש להם פחות גישה לטיפול כי הם אינם זכאים לכך יותר.
לרוב חולי סרטן לאחר גיל פרישה לא נותרו ברירה אלא להפסיק את הטיפול, מה שעלול להוביל להישנות. גם אם הם מסוגלים להרשות לעצמם טיפול, הסרטן עלול להיות כה מתקדם עד שיפרשו עד שהוא לא יצליח.
חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה משנת 2010 מחייב לחולי סרטן גישה לביטוח בריאות עד גיל 26. החוק אינו מזכיר מה קורה לאחר גיל הפרישה, ולכן אנשים רבים נותרים ללא כיסוי לטיפולים היקרים שלהם.
זו בעיה עצומה מכיוון שכאשר חולי סרטן מפסיקים את הטיפול, סיכויי ההישרדות שלהם יורדים משמעותית.
