בית המשפט לענייני משפחה, דחה התנגדות נכד שהתנגד לצוואה המוקדמת של סבתו המנוחה וקיום צוואתה המאוחרת ונקבע, כי צוואתה המוקדמת של המנוחה משנת 2010, היא זו שתקוים, זאת תוך חיוב הנכד בהוצאות משפט בסכום של 30,000 ₪.
בית המשפט קיבל את טענת יתר היורשים בדבר אי כשירותה של המנוחה לחתום על הצוואה המאוחרת, אך בהתייחס לטענתם בדבר השפעה בלתי הוגנת של הנכד על סבתו, ציין בית המשפט, כי אם אדם אינו מודע כלל שחותם על צוואה חדשה טענה זו כלל אינה רלוונטית.
התוכן מאת פורטל ירושה צודקת https://www.accordil.co.il/
עינו של הנכד הייתה צרה בבנה של המנוחה
למנוחה היו ארבעה ילדים, כאשר אחת נפטרה ובניה נכדי המנוחה נכנסו בנעליה- בן אחד הינו זה אשר מבקש את קיום הצוואה המאוחרת.
המנוחה ערכה צוואה נוטריונית ראשונה בשנת 2010 לפיה, כל עיזבונה יחולק באופן שווה בין כל יורשיה (ילדיה ונכדיה במקום ביתה שנפטרה), אך הורתה כי בנה יוכל להתגורר בדירתה המגורים שלה (או להשכירה) עד למועד פטירתו שלו ורק לאחר מכן, תימכר הדירה ותחולק בין כולם.
הצוואה הנוטריונית השנייה נערכה בשנת 2014, שם ההוראות היו זהות, למעט העובדה שהבן יוכל להתגורר בדירת המגורים של המנוחה רק עד מועד פטירתה ומיד לאחר מכן, תימכר הדירה ותחולק בין יתר היורשים.
הנכד טען, כי מאחר וקיימת צוואה מאוחרת המבטלת את הקודמת ומאחר והמנוחה הייתה מיושבת בדעתה בעת מועד עריכת הצוואה, הרי שיש להורות על קיומה של הצוואה המאוחרת באופן בו, תימכר כבר עתה דירת המנוחה ותמורתה תחולק באופן שווה בין היורשים כולם.
מראיות רפואיות רבות עולה- המנוחה לא הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה המאוחרת
בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, על מנת שיבחן האם בעת עריכת הצוואות שתיהן, הייתה מודעת המנוחה למעשיה ולהשלכתם על יורשיה. בית המשפט אף העיד לפניו רופאים נוספים אשר העידו על מצבה הרפואי של המנוחה במועדים הרלוונטיים.
המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו, שנותרה איתנה גם לאחר חקירתו וניסיון להוקיעה, כי המנוחה לא הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה המאוחרת בשנת 2014, אך כן הייתה כשירה וצלולה לחתום על מסמכים משפטיים עת ערכה את הצוואה בשנת 2010.
עדותו של הנוטריון שערך את שתי הצוואות- היה צריך לקבל אישור רפואי לגבי הצוואה המאוחרת
בית המשפט הטיל ספק ביכולתו של הנוטריון לבחון האם המנוחה הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה השנייה, בה הורע מצבו של הבן (שאמור היה להתגורר בדירתה עד פטירתו שלו) וגרס, כי היה על הנוטריון לצרף אישור רפואי לצוואה המאוחרת.
מאחר ודובר על אישה בת 92 (במועד הצוואה המאוחרת), עם בעיות בריאות רבות הרי שהנוטריון היה צריך לחשוד שמא אין המדובר ברצונה האמיתי בצוואה המאוחרת ובייחוד, כאשר הוא היה זה אשר הגיע אליה לביתה להחתימה על הצוואה
נקבע: המנוחה לא הייתה כשירה- הצוואה הקודמת תקוים
הכרעת בית המשפט התבססה על אי כשירותה של המנוחה לחתום על הצוואה המאוחרת ולא על טענת הנכד בדבר השפעה בלתי הוגנת שכןולדידו של בית המשפט, מרגע שהמנוחה כלל לא הייתה מודעת לעובדה שעורכת צוואה חדשה- אין רלוונטיות האם הייתה או לא הייתה השפעה בלתי הוגנת עליה.
לכן, קבע בית המשפט כי הצוואה המוקדמת היא זו אשר תקוים.
חמדנותו של הנכד "עלתה" לו בסופו של דבר, בהוצאות משפט בסכום של 30,000 ₪ וכל זאת, כי לא הסתפק בקבלת ירושתו כמו כולם ואצה רצה לו דרכו לנסות לגרש את הבן מדירת המנוחה, למרות שידע היטב כי למנוחה הייתה סיבה טובה לאפשר לו לשהות בדירתה עד אריכות ימיו.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 13822-07-16.
