אחד מאי השוויון המרכזיים בעולם הוא גיל הפנסיה. לנשים לא ניתנות אותן הזדמנויות כמו גברים בכל הנוגע לפנסיה. גיל הפרישה הממוצע לנשים הוא 60 שנים, בעוד שהוא 65 לגברים.
הסיבה מאחורי אי השוויון הזה היא שלנשים יש תוחלת חיים גבוהה יותר מאשר לגברים והן פורשות מוקדם יותר בגלל זה. נשים צריכות לדאוג לילדיהן ולהוריהם הקשישים, מה שאומר שהם מבלים פחות זמן בכוח העבודה מאשר גברים. זה מוביל להכנסה פנסיה נמוכה יותר מה שמעמיד אותם בסיכון לעוני כאשר הם יוצאים לפנסיה.
גיל הפנסיה לנשים הועלה ל-65 שנים. זאת בהתאם לגיל הפנסיה לגברים.
גיל הפרישה של אישה הוא כיום 65 שנים, שזהה לזה של גבר.
גיל הפנסיה לנשים הוא הגיל שבו הן זכאיות לקבל את קצבת המדינה. בבריטניה, זה כיום בן 65.
גיל הפנסיה לנשים הועלה בהדרגה מאז 1944 וכיום הוא בן 65. העלייה בגיל נבעה ממספר גורמים, כולל:
– תוחלת חיים ארוכה יותר של נשים – השתתפות גדולה יותר של נשים בכוח העבודה – רצון לצמצם אי שוויון מגדרי בפנסיה
גיל הפנסיה לנשים הוא 65 שנים ואילו גיל הפנסיה לגברים הוא 67 שנים.
ממשלת אוסטרליה העלתה את גיל הפנסיה ל-67 שנים לנשים ו-70 שנים לגברים.
רעיון הפרישה משתנה. עם העלייה בתוחלת החיים והירידה בכספי הפנסיה, אנשים חיים זמן רב יותר ואינם יכולים לצאת לפנסיה. ממשלות מתחילות לשנות את דרישות גיל הפנסיה שלהן.
בקנדה עבר חוק שהעלה את גיל הפרישה ל-67 מ-65 לגברים ולנשים כאחד, אך הוא לא ייאכף עד 2023. המשמעות היא שלנשים יהיה הבדל של חמש שנים בגיל הפנסיה שלהן בניגוד לגברים. שיש להם הבדל של שנה בלבד.
ביפן יש פער גדול עוד יותר בין גיל הפנסיה לגברים ונשים. לנשים יש הבדל של 11 שנים בין גיל הפרישה שלהן לעומת שש שנים בלבד לגברים.
בבריטניה גיל הפנסיה הוא 65. אבל זה לא המקרה של נשים. נשים בבריטניה זכאיות לקבל את הפנסיה שלהן בגיל 60, ללא קשר לכמה שהן התרומות וכמה הן הרוויחו במהלך חייהן. החריג היחיד לכלל זה הוא אם לאישה הייתה הפסקת קריירה של שנתיים או יותר, ובמקרה זה היא יכולה להתחיל למשוך את הפנסיה שלה בגיל 62 במקום זאת.
הרעיון מאחורי חוק זה היה להגן על נשים מעוני כשהן מגיעות לגיל מבוגר, וכן לאפשר להן לטפל בילדיהן או קרובי משפחה מבוגרים. עם זאת, נטען כי חוק זה מיושן ואינו מביא בחשבון מציאות מודרנית כמו שוויון הזדמנויות תעסוקה ופערי שכר מגדריים.
הגיל שבו נשים זכאיות לקצבת מדינה גדל בהדרגה מאז סוף שנות ה-90. בשנת 1998, גיל הזכאות לנשים היה 60. זה עלה בשנה אחת כל שלוש שנים עד שהגיע ל-65 בשנת 2010. גיל הזכאות לנשים הוא כעת 66.
גיל הפנסיה לנשים הוא הגיל שבו הן יכולות לקבל קצבה ממלכתית. גיל הזכאות עולה בהדרגה מאז סוף שנות ה-90 עם שינוי של שנה אחת לשלוש שנים עד שהגיע ל-65 ב-2010 ול-66 ב-2018.
לרוב מדינות העולם יש גיל פנסיה של 65 שנים. עם זאת, בחלק מהמדינות יש מגבלת גיל נמוכה יותר לנשים. לדוגמה, בקנדה גיל הפנסיה הוא 60 שנה לנשים בעוד שהוא 65 שנים לגברים.
בארצות הברית, ישנם חריגים לכללים אלה. חלק מהמדינות מתירות לנשים לפרוש בגיל 62 ואחרות מתירות פרישה בכל גיל לאחר השלמת 10 שנות שירות.
גיל הפנסיה של אישה בדרך כלל נמוך מזה של גבר. הסיבה לכך היא שנשים נוטות יותר לקחת חופש מהעבודה כדי לגדל ילדים או לטפל בבני משפחה.
גיל הפרישה הממוצע בבריטניה עולה בהתמדה במהלך השנים האחרונות, וככזה, אין צורך לשנות את גיל הפנסיה של נשים.
ישנה מגמה במדינות מסוימות להעלות את גיל הפנסיה לנשים. הסיבה לכך היא שנשים נוטות לפרוש מוקדם יותר ולעתים קרובות חיות יותר מגברים.
גיל הפרישה לנשים בארה"ב היה 65 עד לאישור חוק הביטוח הלאומי משנת 1983, אז הועלה ל-66 ולאחר מכן שוב ל-67 ב-1987. בשנת 2017, ממשלת בריטניה הודיעה כי הם עתידים להעלות גיל הפנסיה לנשים מגיל 60-65 ועד גיל 65-68.
גיל פנסיה לנשים הוא נושא שנדון כבר שנים רבות. בעשורים האחרונים, הדיון התמקד בשאלה האם נשים צריכות לעבוד עד גיל 65 או לא.
בעבר, נשים היו צפויות לפרוש בגיל 60-65. הסיבה לכך היא שלא ציפו שהם יחיו זמן רב כמו גברים וגם נחשבו כבעלי יכולת פיזית פחותה לעבוד מגברים. אבל היום, אנחנו יודעים שאלו כבר לא טיעונים תקפים מדוע נשים צריכות לפרוש מוקדם יותר מגברים.
חוק השכר השוויוני בשנת 1970 היה אבן דרך חשובה לשכר שווה בין המינים מכיוון שהוא הפך את זה לבלתי חוקי עבור מעסיקים לשלם לאישה פחות מגבר שעושה את אותה עבודה עם כישורים דומים. המעשה גם הפך את זה לבלתי חוקי עבור מעסיקים לשקול מגדר בעת גיוס עובדים או
נשים בארצות הברית נאלצו לעבוד יותר מגברים כדי לקבל את הפנסיה שלהן. הסיבה לכך היא שהן לא הורשו לעבוד עד גיל 18, בעוד שגברים יכלו להתחיל לעבוד בגיל 16. בנוסף, נשים לא יכלו לקבל גמלת פרישה מהביטוח הלאומי עד שהגיעו לגיל 65.
החוק הראשון שקבע שכר שווה לנשים התקבל ב-1963, והוא נכנס לתוקף ב-1964. החוק אמר שניתן לשלם לנשים עבור עבודתן כל עוד הן עושות את אותה עבודה כמו גבר. זה גם דרש שמעסיקים יתנו שכר שווה עבור משרות הדורשות מיומנויות ואחריות דומות ללא הבדל מין או גזע. לבסוף, הוא קבע כי אם לחברה יש רק עובדת אחת, יש לשלם לה את אותו שכר כמו עמיתיה לעבודה הגברים שעושים את אותה העבודה.
